פש"ר 34559-06-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לבקשה לצו כינוס נכסים מחייב. השופט בוחן את הבקשה ואת התגובות שהוגשו. הם שוקלים את תכליותיהם של הליכי פשיטת רגל, הכוללות קבלת נכסי החייב, חלוקתם בין הנושים ומתן אפשרות לחייב להתחיל מחדש. השופט בוחן גם את עקרון המשפט הפלילי בדבר זכאותם של חייבים להגנה במסגרת הליכי פשיטת רגל. נקבע כי החוב המדובר נוצר בחוסר תום לב, הנובע ממעשה פלילי שביצע החייב – עבירה חמורה שהביאה למותו של אדם. השופט מפנה למקרים קודמים (בנבנישתי וקלאר) ומגיע למסקנה כי חוסר תום הלב הקיצוני של החייב ביצירת החוב מצדיק את דחיית בקשתו לצו כינוס נכסים. כמו כן, השופט דן בהרתעת העבריינים ובשלטון החוק, ומדגיש כי תקנת הציבור אינה מאפשרת לחייב שנטל חיים אכזריים ליהנות מהליכי פשיטת רגל. השופט מבדיל מקרה זה ממקרים אחרים (רובשקין ורוזנברג) שצוטטו על ידי בא כוח החייב, בשל הסכמת היו"ר, תוכנית הפירעון, גיל החייב ומהות העבירה. בסופו של דבר, הבקשה לצו כינוס נכסים נדחית, תוך הדגשה כי קביעה זו מבוססת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. השופט בוחר שלא לחייב הוצאות, והתיק ייסגר.