ה"פ 8433/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב עסקת נדל"ן בירושלים. המשיבים, שהיו בעלי דירה, הסכימו למכור אותה למבקשת, אלומות בקעה בע"מ, ובתמורה היו אמורים לקבל דירה בפרויקט מגורי יוקרה שהמבקש תכנן לבנות. כבטוחה לתשלום הדירה החדשה שועבדה דירתם הישנה של המשיבים, ובנוסף חתמו המשיבים על הסכם מכר עם המבקש. ההסכם כלל סעיף האוסר על המשיבים לרשום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין. כשנה לאחר מכן הגישו החברות בעלות המניות של המבקשת בקשה להקפאת הליכים ומינו נאמן. מחשש לכספם, רשמו המשיבים הערת אזהרה על הנכס. המבקש דרש את מחיקתו, אך המשיבים סירבו. לאחר מכן פנה המבקש ללשכת רישום המקרקעין ולממונה על רישום המקרקעין בבקשה לבטל את הערת ההתראה, אך שני הגופים סירבו בנימוק שיש מחלוקת בין הצדדים. לאחר מכן פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הערת האזהרה נרשמה שלא כדין ויש למחוק אותה, וכי הסכם המכר בוטל כדין. בית המשפט מצא כי המבקשת לא ביטלה כדין את הסכם המכר, שכן בהודעתו למשיבים לא צוין במפורש כי הוא מתבטל מחמת הפרת חוזה. יתר על כן, ההודעה נשלחה שנתיים לאחר רישום הערת ההתראה, שלא היה מסגרת זמן סבירה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי רישום הערת האזהרה אינו מהווה הפרה של ההסכם על ידי המשיבים, שכן המבקש לא העמיד בפניהם בטוחה לתשלומם, כנדרש בדין. בית המשפט הדגיש כי זכותם של המשיבים לקבלת בטוחות גוברת על סעיפי ההסכם, במיוחד נוכח מעשיו של המבקש עצמו, שלא עמדו במלואם בתנאי ההסכם. לפיכך, דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי ההסכם בוטל כדין עקב הפרת המשיבים. המבקשת ביקשה גם לפצל את עילת התביעה להגשת תביעה כספית נפרדת לפיצויים, אך בית המשפט מצא זאת מיותר, שכן טענותיה בדבר תוקפו של הסכם המכר עדיין יכולות להישמע בפורום אחר. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיבים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪.