בע"מ 4369/11

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא סכסוך על אבהותם של שני ילדים שנולדו לבני זוג במהלך נישואיהם, ולאחר מכן התגרשו. האם, בעלת המשמורת על הילדים, ובן זוגה החדש, ביקשו פסק דין שיכריז עליו כאבי הילדים, אך האב המקורי סירב, ובית הדין הרבני תמך בטענתו. הסוגיה העומדת על הפרק היא האם על בית המשפט לענייני משפחה להורות על בדיקת אבהות או חקירה נסיבתית מבוססת ראיות לגבי אבהות הילדים, במיוחד בהתחשב בהשפעה הפוטנציאלית על זכאותם של הילדים לנישואין על פי הדין הדתי. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, בנימוק של חשש לסיכויי הנישואין של הילדים, אך בית המשפט המחוזי ערער וקבע כי חוק מידע גנטי לא צריך לחול על ראיות נסיבתיות. לאחר מכן הגיש האב בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, שנדחתה. בית המשפט קבע כי מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא סגר את התיק ונדרשת חקירה מלאה כדי לקבוע את טובת הילדים, בקשת הערעור מוקדמת מדי. האב חויב לכסות את הוצאות המשיבים.