רע"א 72486-01-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, בהתבסס על הנתונים בלבד, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים המשפטיים שעלו מן הפסק דין: **ניתוח משפטי: רע"א 72486-01-26 פספורטכארד ישראל סוכנות לביטוח כללי (2014) בע"מ נ' אלמוני** **מבוא** פסק דין זה דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשה להגשת מסמך רפואי באיחור. המחלוקת המרכזית סבה סביב האיזון בין הצורך בגילוי האמת בבית המשפט לבין שמירה על סדרי דין והגינות דיונית. השופט אלי ברנד, בפסק דין יסודי, הפך את החלטת בית משפט קמא ואיפשר הגשת המסמך, תוך שהוא מבהיר עקרונות משפטיים חשובים הנוגעים לסדרי דין, ראיות ותום לב. **הרקע העובדתי ותמצית המחלוקת** התביעה המקורית הוגשה על ידי המשיב 1 (להלן: "המבוטח") נגד המבקשת (להלן: "המבטחת") לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל. המבטחת דחתה את התביעה בטענה כי המבוטח הסתיר מידע רפואי רלוונטי בשאלון החיתום, ובפרט אבחנה קודמת של אי-ספיקת לב. טענת המבוטח הייתה כי לא אובחן במחלה זו קודם לרכישת הפוליסה. במהלך ההליך, ולאחר שהוגשו מרבית הראיות, גילתה המבטחת מסמך רפואי מיום 1.2.19, החודשים לפני רכישת הפוליסה, המתעד אבחנה של אי-ספיקת לב. המבטחת טענה כי המסמך נשמט מתיק הראיות עקב טעות טכנית בתום לב. בית משפט קמא דחה את בקשתה להגיש את המסמך, בקובעו כי הגשתו בשלב זה תפגע באופן משמעותי בזכויות הדיוניות של המבוטח, וכי טעות בתום לב אינה מהווה הצדקה סבירה לאי-גילוי בהתאם לתקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **מתן רשות ערעור על החלטה אחרת (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט):** * השופט ברנד נדרש לסוגיית מתן רשות לערער על החלטה דיונית. הוא הדגיש כי רשות כזו תינתן רק במקרים חריגים, כאשר ההמתנה לערעור על פסק הדין הסופי עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, לגרום נזק של ממש, או להוביל להתנהלות הליך מיותר או שגויה. * **חידוש/הדגשה:** השופט מצא כי במקרה הנדון, החלטת בית משפט קמא, אף שהיא דיונית, הייתה עלולה להוביל לעיוות דין משמעותי, במיוחד לאור חשיבותו המהותית של המסמך לליבת המחלוקת. הצדקת מתן הרשות לערער באופן מיידי מדגישה את האיזון בין סדרי הדין לבין הצורך להגיע לחקר האמת, וכי במקרים מסוימים, שיקול עיוות הדין גובר על השיקולים הדיוניים. 2. **מבחנים להתרת הגשת ראיה באיחור:** * פסק הדין מסכם ומביא בהרחבה את המבחנים שנקבעו בפסיקה (וראו: ד"נ 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, והפסיקה המאוחרת המצוטטת) לבחינת בקשה להגשת ראיה באיחור, תוך חריגה מן הכלל של הגשת ראיות "בחבילה אחת". המבחנים העיקריים הם: * **תרומת הראיה לחקר האמת ומתן הכרעה צודקת:** מבחן זה הוא הראשון במעלה. יש לבחון את מרכזיותה וחשיבותה של הראיה, קבילותה ומשקלה הפוטנציאלי. * **עוצמת הנזק הראיתי והדיוני לצד שכנגד:** האם הגשת הראיה תפגע באיזון העדין בין הצדדים? * **הנסיבות לאי-הגשת הראיה במועד:** תום לב, מידת אחריות בעל הדין לאיחור. * **עוצמת הפגיעה בניהול ההליך וההכבדה על הצד שכנגד:** האם יסורבל ההליך באופן משמעותי? * **חידוש/הדגשה:** השופט ברנד מדגיש כי מבחן תרומת הראיה לחקר האמת הוא המבחן הראשי. הוא מייחס חשיבות רבה לכך שבית משפט קמא עצמו קבע כי המסמך "נחזה כבעל פוטנציאל לתרום תרומה משמעותית להכרעה במחלוקת". הדבר מחזק את העמדה שיש לאפשר את הגשתו, גם אם הדבר כרוך בסטייה מסדר הדין. 3. **תום לב כמבחן מרכזי:** * בית משפט קמא קבע כי אי-גילוי המסמך נבע ממחדל ולא מכוונת מכוון, וכן כי "ברור למדי גם כי המסמך לא גולה... בשל מחדל ולא בכוונת מכוון". * **חידוש/הדגשה:** השופט ברנד קובע כי קביעה זו בדבר תום ליבה של המבקשת מהווה שיקול מרכזי התומך בהעתרות לבקשה. הוא מבהיר כי בעוד שטעות בתום לב אינה בהכרח "הצדק סביר" לפי תקנה 60(ג), במכלול הנסיבות, במיוחד כאשר הראיה מהותית, תום הלב מחזק את הנטייה לאפשר את הגשתה. הדבר עומד בניגוד לגישה המקדשת את סדרי הדין ללא גמישות. 4. **חובת גילוי מסמכים ו"חקירה ודרישה":** * השופט מתייחס ללכת "עניין נוסינוביץ'" שקבע כי על בעלי הדין לבצע "חקירה ודרישה" לאיתור מסמכים, וכי טענת "אי-נגישות ומסודר" אינה תמיד מספיקה. * **חידוש/הדגשה:** השופט ברנד מבחין בין עניין נוסינוביץ' למקרה הנדון. ראשית, בעניין נוסינוביץ' היה מדובר במספר מסמכים ולא בודד, שנית, שם לא הוכחה חשיבותם לבירור האמת. בענייננו, חשיבות המסמך הוכרה. שנית, ובאופן חדשני, השופט מעלה את האפשרות כי אף על המבוטח הוטלה חובה דומה לבצע "חקירה ודרישה" למסמכים מתיקו הרפואי, וכי אי-גילויו על ידו (אם אכן היה מודע לו) עשוי להיות בעל השלכות מרחיקות לכת, אף יותר מאשר אי-גילוי על ידי המבטחת. הדבר מעורר את העיקרון כי חובת הגילוי היא הדדית. 5. **חובת המבטח לפרט נימוקי דחייה (הנחיות המפקח על הביטוח):** * השופט מנתח את החובה המוטלת על מבטח לפרט את כל נימוקי הדחייה במכתב הדחייה, ואת החריגים לכך (עובדות או נסיבות שנוצרו לאחר הדחייה, או שלא היה בידי המבטחת לדעת עליהן). * **חידוש/הדגשה:** השופט מרחיב את הדוקטרינה בכך שהוא קובע כי גם כאשר אי-גילוי הנימוק במכתב הדחייה נובע מפגם דיוני של המבטחת, אין לתת משקל יתר לשיקולים הפרוצדורליים על פני חקר האמת, במיוחד כאשר הדבר נוגע לעצם תחולת הכיסוי הביטוחי. במקרה כזה, כלל של "כיסוי ביטוחי יש מאין" או "זכאות לתגמולי ביטוח במקום שלא בוטח" לא ייעשה. כלומר, מהות העניין (עצם הכיסוי) גוברת על פגם פרוצדורלי. 6. **ראיה מפריכה (ראיית הזמה):** * בית משפט קמא דחה את הטענה כי המסמך הוא ראיה מפריכה, שכן זו מיועדת להתמודדות עם טענה מפתיעה. * **חידוש/הדגשה:** השופט ברנד מרחיב את הגדרת "ראיה מפריכה" וקובע כי ניתן להגישה גם לשם ערעור מהימנותו של עד. בהתחשב בכך שהמבוטח הכחיש בעקביות אבחנה של אי-ספיקת לב, המסמך, המתעד אבחנה כזו, יכול לשמש לערעור גרסתו ומהימנותו, ולכן ניתן לראותו כראיה מפריכה. 7. **סרבול ההליך:** * בית משפט קמא סבר כי הגשת המסמך תסרבל את ההליך. * **חידוש/הדגשה:** השופט ברנד מכיר בכך שתידרשנה התאמות דיוניות (אפשרות להשלמת חקירות, פנייה למומחה), אך קובע כי אין בכך כדי להצדיק דחיית הגשת ראיה מהותית, במיוחד כאשר מדובר במסמך בודד. הוא מציע כי פגיעה דיונית שתיגרם לצד שכנגד ניתן לרפאה באמצעות הליכים מתאימים (השלמת חקירות, תצהיר משלים, פסיקת הוצאות). ההבחנה נעשית בין סרבול מוגבל לבין סרבול מרחיק לכת. 8. **הכרעה - איזון בין עקרונות:** * השופט ברנד מעניק משקל מיוחד לאינטרס של חקר האמת, כאשר מדובר במסמך הנוגע לליבת המחלוקת ולהענקת כיסוי ביטוחי. הוא קובע כי משקלה האפשרי של הראיה אינו מבוטל, וגם בשים לב לשלב המתקדם של ההליך ומחדל המבטחת, יש להעדיף את חקר האמת. * **השורה התחתונה:** הותרת החלטת בית משפט קמא על כנה הייתה עלולה להוביל לעיוות דין. לפיכך, רשות הערעור ניתנה, הבקשה נידונה כבערעור, הערעור התקבל, והותרה הגשת המסמך באופן עקרוני. בית משפט קמא יקבע את המסגרת הדיונית להגשת המסמך ואת ההתאמות הנדרשות. 9. **הוצאות:** * בשל המחדלים הדיוניים של המבקשת, השופט לא פסק הוצאות בגין הליך הערעור, וכל צד יישא בהוצאותיו. הדבר משקף את האופן שבו איזון השופט בין תוצאת פסק הדין לבין התנהלות הצדדים. **סיכום** פסק דין זה מהווה דוגמה משפטית חשובה לאופן שבו בית המשפט מאזן בין הצורך להקפיד על סדרי הדין לבין האינטרס העליון של גילוי האמת והשגת צדק. השופט ברנד מדגיש את המהותיות של הראיה, את חשיבות תום הלב, ואת הגמישות הנדרשת מצד בתי המשפט כאשר מדובר בשאלות הנוגעות לעצם תחולת כיסוי ביטוחי. ההבחנות שנעשו ביחס לפסיקה קודמת (כמו עניין נוסינוביץ') וההתייחסות המעמיקה לחובות הצדדים, לרבות אפשרות לחובת גילוי על המבוטח עצמו, תורמים להבנה מעמיקה יותר של עקרונות אלו.