ת"א 30711-11-14

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב זכויות הבעלות בחלקת אדמה בכפר מנדא, שנרכשה על ידי התובעים בשנת 1964 אך מעולם לא נרשמה על שמם. גם הנתבעים, יורשיהם של בעלי הקרקע המקוריים, לא רשמו את הקרקע על שמם עד שנת 2012. המחלוקת העיקרית היא האם הסכם המכר בין התובעים לבין קודמיהם של הנתבעים, מיום 23.6.1964, תקף. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא בית המשפט הוכחות משכנעות לקיומו של ההסכם, לרבות הצגת המסמך המקורי, עדויות הרוכשים וייפוי כוח להעברת הזכויות עליו חתם המוכר. עוד נקבע כי המוכר, סולימאן, רכש את הזכויות בחלקה בעקבות הסכם פשרה עם ארבעת בניו של יונס המנוח, בעלי הקרקע המקוריים. ארבעת הבנים תבעו את סולימאן להסיר את ידו מהקרקע, אך שני הצדדים הגיעו לפשרה, ובית המשפט נתן תוקף להסכם. תפקידו של סולימאן כבא כוחם של ארבעת הבנים והיעדר כל התנגדות מצדם או מצד יורשיהם במשך כחמישה עשורים תמכו בטענת הבעלות של התובעים. השופטת דחתה גם טענות נגדיות בנוגע להתיישנות ושיהוי, וציינה כי חובת הנאמנות של המוכרים הופרה רק בשנת 2012 כאשר היורשים רשמו את הקרקע על שמם וביצעו עסקאות אחרות. פסק הדין הורה על רישום החלקה על שם התובעים, ביטל רישומים קודמים של הנתבעים, והורה לנתבעים לשאת בהוצאות התובעים. ככלל, פסק הדין הכיר בזכותם של התובעים בחלקה הנובעת מהסכם המכר התקף משנת 1964.