ת"א 65484-11-22

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה בשל מספר גורמים. ראשית, חל שיהוי משמעותי בהגשה, שכן למבקשים לקח זמן רב מדי להעלות התנגדויות במהלך הליכי ההוצאה לפועל שהחלו לפני למעלה משנתיים. למבקשים ניתנו ארכות ואף הסכימו להחלטה שהקציבה להם תקופה של 6 חודשים לגיוס כספים, אך הם לא פעלו בהקדם. טענותיהם לכפירה בהסכמים נדחו מאחר שהודו כי פעלו על פיהם. בנוסף, טענות המבקשים בהבהרה שמסרו חיזקו את טענת השיהוי המוגזם. שנית, המבקשים לא העלו השגות על סכום החוב במהלך הליכי ההוצאה לפועל, מה שיצר את הרושם כי הם מסכימים עמו. טענותיהם הנוכחיות סותרות ואינן קבילות, מה גם שהם הודו בעבר כי לוו 1,250,000 שקל, מה שמערער את אמינותם. שלישית, טענת המבקשים כי קיבלו רק 80,000 ₪ נמצאה כאינה עולה בקנה אחד עם הצהרותיהם ומעשיהם הקודמים. המסמכים שלהם עצמם סתרו טענה זו, ומהם עולה כי הם לוו 1,250,000 ₪. חוסר בהירות זה וטענות סותרות פוגעות בתום ליבם ומצדיקות את דחיית הבקשה. רביעית, המבקשים לא העלו טענות ולא הציגו מסמכים המערערים על סכום החוב במהלך הליכי ההוצאה לפועל, ובמקום זאת הודו בהלוואה בסך 1,250,000 ₪. בכך משתיקה טענתם הנוכחית כי מדובר בחוב של 80 אלף שקל בלבד. חמישית, טענת המבקשים כי היו תחת לחץ במהלך הדיון בהוצאה לפועל לא נתמכה בראיות וסותרת את התנהלותם שלהם לאחר מכן. הם נושאים בנטל להוכיח שהסכם הפשרה הושג תחת לחץ, שלא עמדו בו. לבסוף, בהתחשב במאזן הנוחות, הסכימו המבקשים לפנות את הנכס לפני כשנה, והמשיבה ממתינה לפירעון ההלוואה למעלה מארבע שנים. טענת המבקשים כי שווי הנכס עולה על החוב לא נתמכה ולא שינתה את מאזן הנוחות. כתוצאה מכך, הבקשה נדחית, והמשיב יכול להגיש בקשה לפינוי. המבקשים יחויבו בהוצאות בסך 2,500 ₪.