בג"צ 1202/19

תקציר

במקרה דנן, דן בית המשפט בשאלה האם ניתן להגדיר את אמנה, אגודה שיתופית, כ"מוסד ציבורי" הזכאי לתמיכה לפי נוהל הרשויות המקומיות. המקרה התמקד בשלושה תנאים: אסור שהישות תהיה חלק ממוסדות המדינה או המקומיים, אסור לה לפעול למטרות רווח, ועליה להיות בעלת מטרות העולות בקנה אחד עם מטרות ציבוריות כגון חינוך או רווחה. בית המשפט, ברוב קולות, מצא את אמנה זכאית, והגיע למסקנה שהיא עומדת בתנאים אלה. השופט וילנר, בתמיכת השופט גרוסקופף, טען כי אופייה העמותתי של אמנה בא לידי ביטוי בסעיפיה, ופעילותה עולה בקנה אחד עם מטרות ציבוריות, בדומה לעמותות וחברות לתועלת הציבור. הם אישרו כי מטרותיה של אמנה, כולל פיתוח ההתנחלויות בישראל, הן בעלות אופי ציבורי. למרות שהשופט מזוז חלק על כך, וקבע כי רק גופים שהחוק אוסר עליהם מטבעם להפיק רווחים, כמו עמותות, צריכים להיות זכאים, הרוב לא הסכים, תוך שימת דגש על פרשנות לשונית והקשרית מבלי לציין מגבלות על צורת ההתאגדות. בסופו של דבר, העתירה נדחתה ללא הוצאות, ואפשרה תמיכות בכפוף לעמידה פרוצדורלית, החלטה המבוססת על השפה הפרוצדורלית הברורה ותכליתה, למרות הבדלים בפיקוח ובשקיפות בהשוואה לגופים אחרים.