ע"פ 2377/19

תקציר

בהכרעת הדין בחרה ערכאת הערעור לדחות את הערעור על הרשעתה של המערערת תוך הסכמה להקלה קלה בעונשה בשל ההתפתחות האחרונה במצבה הרפואי. בית המשפט מצא כי המערערת לא חלקה על מרבית העובדות שבכתב האישום, ולא היה טעם משכנע להעדיף את עדותה המאוחרת על פני הודאתה הראשונית בחקירתה במשטרה. ההודאה תיארה בבירור את כוונותיה ואת המוטיבציה שלה לבצע פיגוע דקירה כנקמה על הרג לכאורה של ערבים בידי חיילים ישראלים. ראיות הווידיאו תמכו בכוונה ובמאמץ לבצע את התקיפה, ותואמות את הודאתה. בית המשפט הדגיש כי לממצאי בית המשפט הפרוצדורלי, ובפרט בכל הנוגע לקביעות עובדתיות ומהימנות, ניתן משקל רב והדגישו את העקביות הפנימית החזקה של הודאתה. מעשיה של המערערת מילאו את התנאים לאישום בניסיון רצח בהתחשב בכוונתה בכוונה תחילה, בהחלטתה להרוג, בהכנתה ובשיקול דעתה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לניסיון היה מניע לאומני-אידיאולוגי הנופל תחת תניות חוק המאבק בטרור, שהשפיע על חומרת עונשה כדי להרתיע מפני מעשים דומים. למרות שערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בגזרי הדין אלא אם קיימת חריגה מהותית מהמדיניות המקובלת, ההתפתחויות הרפואיות האחרונות הצדיקו הפחתה מינורית מ-15 ל-14 שנות מאסר, בעוד שכל שאר רכיבי הענישה נותרו ללא שינוי. החלטה זו הוסכמה במשותף על ידי השופטים ד' ברק-ארז, ש' שוחט וי' אלרון.