ע"ב 300315/99

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך בין עובד למעסיקו לשעבר בנוגע לזכויות העובד עם סיום העסקתו. העובד טען כי במהלך עבודתו הוא זכאי לתשלומים נוספים כגון דמי ותק, דמי אש"ל והפרשות לקרן הפנסיה שלו, שהמעסיק לא העמיד. כמו כן תבע העובד תשלום שעות נוספות וגמול על כך שלא ניתנה לו הודעה מוקדמת על פיטורים. מנגד, טען המעסיק כי העובד התפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים. בבדיקה מצא בית הדין כי העובד אכן עבד שעות נוספות ולא היה במצב המונע פיקוח על שעות עבודתו, ובכך זיכה אותו בגמול שעות נוספות בשיעור של 25%. עוד קבע בית הדין כי העובד אכן התפטר מתפקידו, ותקופת עבודתו השנייה אינה מזכה אותו בפיצויי פיטורים. עם זאת, המעסיק נדרש לשלם לעובד את שכרו שלא שולם עבור חודש דצמבר 1997, וכן לפדות את דמי החופשה השנתית וההבראה שלו. רכיבי השכר של העובד, לרבות רכב/נסיעה, טלפון ופרמיה, הוכרו גם הם כחלק משכר היסוד שלו. לפיכך, אי הכללתם של אלה בהפרשות לקרן הפנסיה של העובד נקבעה כבלתי חוקית. בסופו של דבר חויב המעסיק לשלם לעובד בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. העובד זכה בכ-65,000 ₪, בעוד סכום התביעה הראשוני עמד על כ-230,000 ₪. בית הדין גם הורה למעסיק לפצות את העובד בהוצאות משפט בסך 6,000 שקל.