ע"א 3699/11

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט שני ערעורים ובקשת רשות ערעור, ובסופו של דבר דחה את כולם תוך שהוא מציין את הצורך לתקן שתי טעויות הקשורות לעניינים כספיים לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. המערערים חלקו על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אך ערכאת הערעור אישרה ממצאים אלה, שכן היא נמנעת בדרך כלל מלבחון מחדש קביעות עובדתיות אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות. מדובר בעסקה חוזית מורכבת עם קשרי משפחה וידידות, שבה נרטיבים סותרים הקשו על גיבוש תמונה מלאה. בית המשפט אישר כי מר חסן קיבל על עצמו ביודעין את הסיכון לאבד חלק מהשקעתו בשל משכנתא וכי מצוקתו לא נגרמה מתרמית של עו"ד שחם, אלא מרשלנות בכך שלא התריע על מלוא סיכוני העסקה. בעוד ששחם נמצא רשלן וחלה הפרת חובת זהירות, לא הייתה עילה לחייב אותו בפיצוי מוסכם שכן הוא לא היה צד ישיר לחוזה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים בדבר הוצאות בלתי מספקות שנפסקו להם. פסק הדין עסק בהתאמת הפיצוי שחב שחם לטעות בחישוב הסיכון, וקבע כי עליו לשאת בסכום נמוך מזה שנפסק בתחילה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי על שחם ועל צד נוסף, גב' מורד, לשאת באחריות חמורה להיבטי הפיצוי, ולהבטיח שלא תתרחש השבה כפולה. בנוסף, נדחתה טענתו של שחם בדבר סעיף פטור. חששות אתיים בנוגע להתנהלותו של שחם צוינו, אך לא נפתרו בהקשר זה, שכן ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין חוקרת במקביל. בית המשפט גם סירב להשתמש בממצאים מהליכים קשורים שבהם היו מעורבים שחם והמבטחת שלו כדי להשפיע על המקרה הנוכחי. בסופו של דבר, הערעורים נדחו עד לתיקונים, מה שחייב התחשבנות מחודשת בין הצדדים וויתור על צווי הוצאות נוספים.