בש"פ 6619/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור שהגישה מדינת ישראל על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשחרר משיב, שביצע מספר עבירות חמורות, בהן ייצור נשק וניסיון לשימוש בחומרי נפץ, לצורת מעצר חלופית. העבירות בוצעו כאשר המשיב היה קטין, אך כתב האישום הוגש נגדו כבגיר. שופט בית המשפט המחוזי, השופט ר' שפירא, הורה על שחרורו של המשיב במספר תנאים מחמירים: מעצר בית בבית דודתו, פיקוח אלקטרוני, הפקדת מזומן בסך 20,000 ₪, פיקוח של גורמים ייעודיים ופיקוח של שירות המבחן. החלטה זו התקבלה למרות האופי המסוכן של מעשיו של המשיב, בשל גילו הצעיר ופוטנציאל השיקום. השופט שקל את נסיבותיו המיוחדות של המקרה וביקש לאזן בין הצורך בשלום הציבור לבין האפשרות לשקם את המשיב. המדינה ערערה על החלטה זו, וטענה כי לא ניתן לשלול את הסכנה הנשקפת מהמשיב על ידי תנאי השחרור החלופיים המוצעים. הם הדגישו את חומרת העבירות, את הסיכון לחיי אדם ואת התחכום שבמעשיו של המשיב. בתוך כך, הדגיש בא כוחו של המשיב את גילו הצעיר של המשיב, את הודאתו באשמה ואת תנאי השחרור המחמירים, שיש בהם כדי להפחית את הסכנה. בנוסף, הם הדגישו את חשיבות השיקום, במיוחד נוכח הבעות החרטה של המשיב והשפעתם של אחרים על מעשיו. שופט הערעור, לאחר ששקל בכובד ראש את טענות הצדדים, הכיר בחומרתם הרבה של מעשי המשיב ובסכנה המשמעותית שהם מהווים לשלום הציבור. עם זאת, הם הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי, תוך ציון גילו הצעיר של המשיב ונסיבותיו הייחודיות של המקרה. השופט הדגיש את חשיבות השיקום, במיוחד נוכח הצעדים שנקטה משפחת המשיב כדי לתמוך בו ותחילת "הליך השיקום" עוד לפני מעצרו. זאת ועוד, אופי העבירות, שבוצעו בתוך סביבת כנופיה, מצביע על כך שהרחקת המשיב מסביבה זו תפחית משמעותית את הסיכון. בסופו של דבר, החליטה שופטת הערעור שלא להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובחרה במקום זאת לחזק את חשיבות האיזון בין ביטחון הציבור לבין פוטנציאל השיקום, במיוחד נוכח גילו הצעיר של המשיב ותנאי השחרור המחמירים שהוצעו. הערעור נדחה, וצו המעצר החלופי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה אושר.