LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

ע"א 62260-02-18

פסק-דין מחוזי תל אביב

📋
מספר הליך62260-02-18
📂
סוג הליךע"א
📅
תאריך3 באוקטובר 2018
🏛️
בית משפטמחוזי
📍
מחוזתל אביב
⚖️
סוג החלטהפסק-דין
👥
צדדיםאלי שירי נ. עמוס אפלברג
👨‍⚖️
שופטיםשרה דותן

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **עובדות המקרה:** * תביעת לשון הרע הוגשה על ידי עמוס אפלברג נגד אלי שירי, בטענה ששירי השמיץ את אפלברג ואת משפחתו כ"גנבים" במהלך ויכוח שהתגלע ב-24.06.2009 ליד הבורסה ליהלומים הישראלית. * אפלברג לא נכח בוויכוח, אך טען שנכח קהל גדול, כולל אחיו, רפאל אפלברג. * שירי הכחיש את האמירות המיוחסות לו, וטען שאמר רק: "לפני שאתה צועק תבדוק את עצמך בבית אם הכל בסדר". * רקע הדברים כלל פיטוריו של אפלברג מעבודתו, כפי שעולה מפסק דין של בית המשפט העליון, בו נקבע כי שינה חשבונית כדי לקבל החזר גבוה יותר, למרות שלא הוכח שניסה לרמות. עם זאת, פעולתו פגעה באמון בינו לבין מעסיקו. * בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את שירי לשלם 7,500 ש"ח פיצויים ו-2,500 ש"ח הוצאות, לאחר שמצא שחלה עוולת לשון הרע, אף על פי שלא הוכח הנזק במלואו ונפסק פיצוי "על הצד הנמוך ביותר". * שירי ערער על פסק הדין, בטענה שלא הוכחה לשון הרע, עדות אחיו של אפלברג (רפאל) אינה מהימנה, וכי יש משקל ראוי לעדות עד ראייה אחר (סימנטוב) ולאמירות שנאמרו "בעידנא דריתחא" ובצל טשטוש הרקע. בנוסף, טען לשיהוי ניכר בהגשת התביעה. * אפלברג ערער על גובה הפיצויים ועל אי-היעתרות לסעדים של צווי עשה, וטען כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבות, לסרובו של שירי להתנצל, ולפגיעה באמון בבורסת היהלומים. הוא טען כי הצגת תחושותיו ותחושות חבריו היא הדרך להוכיח נזק לא ממוני. **עקרונות משפטיים מרכזיים שעלו בפסק הדין:** 1. **נטל ההוכחה בעוולת לשון הרע:** * העיקרון היסודי הוא שהתובע (אפלברג במקרה זה) נושא בנטל ההוכחה המוחלט (נטל השכנוע) להוכיח את כל יסודות העוולה, ובפרט את אמירות לשון הרע עצמן. * כפי שמצוטט בד"נ 4/69 נוימן ואח' נ' כהן ואח', נטל השכנוע הוא חובה להוכיח עובדה שהוכחתה מהווה תנאי לזכייה, וכאשר אינה מוכחת, ההכרעה תהיה לרעת בעל הדין הנושא בנטל. * גם בע"א 8061/12 שמואלי נ' מקמל הודגש כי נטל ההוכחה (הראשוני) לשכנע ביסודות התביעה מוטל על התובע. * **החידוש/הדגש בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט השלום שגה בכך שקבע שחלה עוולת לשון הרע, מבלי שהוכח *מפורשות* מהן האמירות המדויקות. הקביעה כי "במנעד שבין גרסאות הצדדים סמוך הביטוי לקוטב החמור, יותר משהוא קרוב למופיע בגרסתו של הנתבע" אינה מספיקה להוכחת עוולת לשון הרע. נדרשת הוכחה ברורה של האמירות כדי לחייב בדין. 2. **חשיבות הראיות והוכחת העובדות:** * החלטות שיפוטיות צריכות להתבסס על ראיות מוצקות. בענייננו, העובדה שאפלברג לא נכח באירוע, יחד עם השיהוי הניכר בהגשת התביעה, הקשו על הוכחת אמירותיו של שירי. * **הדגש בפסק הדין:** השיהוי של למעלה משש שנים לא הוקהה את חריפות הפגיעה הנטענת, אלא פגע *ממשית* ביכולת לברר את האמיתות של הדברים שנאמרו. השיהוי פגע ביכולת לזכור מי היו הנוכחים, לזמנם, וגם העדים שהתייצבו התקשו לדלות פרטים מזיכרונם. קושי זה צריך להיזקף לחובתו של אפלברג. 3. **התערבות ערכאת ערעורים בממצאים עובדתיים:** * בדרך כלל, ערכאת ערעורים אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהתרשמה ישירות מעדויות העדים. * **החידוש/ההצדקה להתערבות בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי הצדיק את התערבותו בטענה כי במקרים חריגים, כגון קיום סתירות מהותיות בעדויות, גרסה עובדתית שאינה מתקבלת על הדעת, התעלמות מגורמים רלוונטיים להערכת הראיות, או נימוקים לקויים של בית המשפט קמא, ערכאת הערעור *רשאית* להתערב. בענייננו, בית המשפט מצא שהקושי המובנה בהוכחת האמירות, יחד עם השיהוי, הובילו לכך שהקביעה של בית משפט השלום אינה עומדת במבחן הביקורת. 4. **שיהוי בהגשת תביעה:** * בעוד ששיהוי כשלעצמו אינו עילה לסילוק תביעה, הוא יכול להשפיע על הערכת הפגיעה, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, במקרים מסוימים יכול לפגוע באופן משמעותי ביכולת לברר את האמת העובדתית. * **הדגש בפסק הדין:** השיהוי לא נתפס כגורם שמקהה את חריפות הפגיעה, אלא כגורם שהפך את ההוכחה למשימה קשה ביותר, ולכן יש לזקוף אותו לחובת התובע. 5. **פיצוי בגין לשון הרע:** * בית משפט השלום פסק פיצוי "על הצד הנמוך ביותר" בהיעדר מאמץ להוכיח נזק, בשל נסיבות אמירת הדברים, ניסיון לטשטש את הרקע, והעיתוי המאוחר של הגשת התביעה. * **הדגש בפסק הדין:** בית המשפט המחוזי, בקבלו את ערעורו של שירי ודחותו את ערעורו של אפלברג, ביטל למעשה את כל החיובים. בכך, מתבטל הצורך לדון בגובה הפיצויים או בסעדים אחרים. 6. **סעדים צוויים (צווי עשה):** * אפלברג טען כי בית המשפט קמא שגה באי-היעתרות לסעדים של צווי עשה. * **הדגש בפסק הדין:** מכיוון שערעורו של אפלברג נדחה, ובפרט מכיוון שערעורו של שירי התקבל ובוטל החיוב, אין מקום לדון בסעדים צוויים. 7. **הוצאות משפט:** * לאור תוצאת פסק הדין (קבלת ערעור שירי ודחיית ערעור אפלברג), נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. הדבר נובע מהמורכבות של המקרה, מהערעורים ההדדיים, ומהשיהוי והקשיים בהוכחה. **לסיכום:** פסק הדין מדגיש את חשיבותו של נטל ההוכחה המוטל על התובע בעוולת לשון הרע, ואת ההשלכות המשמעותיות של שיהוי בהגשת תביעה על יכולת ההוכחה. בית המשפט המחוזי התערב בפסק דינו של בית משפט השלום, תוך שהוא מפרט את הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בממצאים עובדתיים, והגיע למסקנה כי לא הוכחה עוולת לשון הרע באופן מספק, בעיקר בשל אי-הוכחת האמירות עצמן והקשיים הנובעים מהשיהוי. בכך, חזרה ההכרעה לדיני הראיות והוכחת העובדות, שהם יסוד לכל החלטה שיפוטית.

ע"א 62260-02-18 אלי שירי נ. עמוס אפלברג, מחוזי (3.10.2018)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית