עב"ל 10501-05-21

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב ניסיונו של המערער להכיר בפגיעת גבו כפגיעה בעבודה. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את תביעתו, מה שהוביל לערעור. ועדת הערעור החליטה כי פסק הדין הקודם לא נתן מענה הולם לדרישות להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, בשונה ממיקרוטראומה בעבודה או מחלת מקצוע. הפאנל הדגיש כי במקרה של תאונה חיצונית נראית לעין, על בית המשפט לקבוע תחילה האם האירוע גרם לנזק פיזיולוגי שגרם לנכות מעבודה, נזקק לטיפול רפואי או החמיר זמנית מצב רפואי קיים. קביעה זו צריכה להיעשות מבלי להתחשב בהיקף הפגיעה, הרלוונטית לתביעות מיקרוטראומה. מאחר שחוות הדעת של המומחה הרפואי הממונה התמקדה בקשר שבין האירוע לבין הליקוי הכללי של המערער ולא בתוצאות התאונה, הגיע הפאנל למסקנה כי יש צורך בבירור משלים. בשאלת ההבהרה נשאל המומחה הרפואי האם התאונה גרמה למערער נזק פיזיולוגי מיידי או עוקב. המומחה הונחה להתעלם ממשמעות האירוע ולהתמקד בשאלה האם הוא גרם לנכות זמנית, נזקק לטיפול רפואי או החמרה חולפת של כאבי הגב. ההרכב החליט כי לאחר קבלת הבהרה זו, ניתן יהיה לקבוע את אופיו המקרי של האירוע, ופסק הדין יינתן בהתאם. ההחלטה התקבלה במעמד צד אחד ביום 7.2.2022, והצדדים יקבלו עליה הודעה בנפרד.