ק"ג 50208-01-21

תקציר

בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיא זכאית לקצבת שאירים כאלמנתו של המנוח. על פי התקנות הרלוונטיות, היה על התובעת להוכיח כי התגוררה עם המנוח לפחות שנה לפני פטירתו וכי הם ידועים בציבור. בית המשפט קבע כי התובע והמנוח לא חיו יחד בשנה האחרונה לחייו, וכי מגוריהם הנפרדים לא היו תוצאה של נסיבות אובייקטיביות חיצוניות אלא עניין של בחירה. זאת ועוד, התובעת לא הצליחה להוכיח כי היא ידועה בציבור, שכן בני הזוג לא חלקו בהוצאות ולא ניהלו משק בית משותף. למרות שניהלו ביניהם יחסים אינטימיים, לא נמצאה עדות לחיים כלכליים משותפים, שהם תנאי להכרה בידועים בציבור. טענת התובע נכשלה אפוא בשני הסעיפים. השופטת הכירה בקשר האוהב בין התובעת למנוחה, אך הדגישה כי מבחינה משפטית אין מדובר בידועים בציבור. משכך, דחה בית המשפט את התביעה, מבלי להורות על הוצאות, והעניק לתובע זכות ערעור על ההחלטה בערכאה גבוהה יותר בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.