ת"פ 1139/04

תקציר

הנאשם הואשם כי איים על עובדת סוציאלית בשם גב' קולפצ'י מלשכת הרווחה. על פי כתב האישום, הנאשם התקשר לגב' קולפצ'י בעת שעמדה על גג והביע את כוונתו להתאבד ולקחת אותה עמו. הנאשם טען כי גב' קולפצ'י אינה זוכרת במדויק את הנאמר, וכי דבריו נועדו להילקח כחלק משיחה רחבה יותר בה הבהיר כי במקרה של התאבדותו ישאיר פתקים המסבירים כי עובדי הרווחה אחראים לכך. עדותה של העובדת הסוציאלית תמכה במידה רבה בגרסתו של הנאשם. השופט קבע כי דברי הנאשם, גם אם נאמרו, אינם מהווים איום על פי החוק, שכן הם אינם חמורים או ממשיים, ואין בהם כוונה להפחיד או להקניט את העובדת הסוציאלית. השופט גם הטיל ספק במהימנותם של עדי התביעה ומצא את עדותו של הנאשם אמינה יותר. בנוסף, הדגישה השופטת את הנסיבות המפוקפקות סביב האירוע ואת התנהלותה של העובדת הסוציאלית. הנאשם זוכה מהאישומים מחמת ספק סביר.