ת"א 30097-09-20

תקציר

השופטת דחתה את בקשת התובע לפסול את הרכב השופטים מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד. הבקשה נדחתה בעיקר בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה. התובע לא הגיש את הבקשה בסמוך לאחר דיוני קדם המשפט, וגם לא לאחר החלטות בית המשפט בעניינים פרוצדורליים, למרות שאז קמו עילות הפסילה, לטענת התובע. השופטת הדגישה כי טענת פסלות צריכה להיטען מיד לאחר היוודעה, ואין להשתמש בה כ"נשק סודי". יתר על כן, התובע לא הצליח להוכיח את הדעה הקדומה של הפאנל או את קיומן של נסיבות שייצרו חשש אובייקטיבי למשוא פנים. השופט הדגיש כי התנהלות בית המשפט, לרבות הצעת פשרה ושיקוף המצב המשפטי לצדדים, לא חרגה מההליך התקין ולא היוותה עילה לפסילה. גם ההחלטות בנושאים פרוצדורליים, לרבות שימוש בשיחות וידאו ופסיקת הוצאות משפט, לא נמצאו מספיקות כדי להצביע על חשד ממשי למשוא פנים, מה גם שהן כבר נבחנו על ידי ערכאות גבוהות יותר. עוד ציינה השופטת כי התנהלותה של התובעת מעידה על חוסר תום לב פרוצדורלי, שכן נימוקיה לדחיית המשפט השתנו עם הזמן. בנוסף, הגשת תלונה במקביל נגד ההרכב לנציב קבילות הציבור לשופטים לא הצדיקה פסילה. לבסוף קבעה השופטת כי הטקטיקה של התובעת, שמטרתה הייתה לדחות עוד יותר את הדיון באמצעות הגשת בקשת פסילה בסמוך למועד הדיון, בזבזה זמן שיפוטי יקר, ולא הצדיקה חריגה מהנוהג המקובל של המשך הדיון לאחר דחיית בקשה.