ע"פ 3335/23

תקציר

ערכאת הערעור במקרה זה התערבה בגזר דינו של משיב שעונשו בגין עבירות אלימות נקבע כמקל יתר על המידה, תוך חריגה משמעותית מאמות המידה הראויות. המקרה הצביע על מגמה של החמרת הענישה על אלימות בין בני זוג, והדגיש את הצורך בענישה מרתיעה המעבירה מסר חברתי חזק. המשיב נהג בהתנהגות ממושכת, אובססיבית ואלימה כלפי בת זוגו במשך שנתיים, לרבות התעללות פיזית ופעולות שתלטניות ששללו מהנפגעת את עצמאותה. למרות שהפציעות לא היו חמורות, התנהגות כזו מסלימה לעתים קרובות לתוצאות חמורות יותר, ומחייבת פעולת מנע באמצעות ענישה מחמירה יותר. המשיב גם ביצע תקיפה מתוכננת מראש של בת זוגו החדשה של גרושתו, תוך גרימת נזקים פיזיים ונפשיים קשים. למרות זאת, בית משפט קמא העדיף את נסיבותיו האישיות של המשיב ואת הודאתו, על פני חומרת עבירותיו. ערכאת הערעור הדגישה את עקרון ההלימות, המחייב איזון בין חומרת העבירה לבין ענישה. הוא התייחס לפסקי דין קודמים לתמיכה במדיניות של מאסר ממושך בגין עבירות אלימות בנסיבות מחמירות, במיוחד כאלה הנוגעות לסכינים. בסופו של דבר, החליט בית המשפט לערעורים להחמיר את העונש ל-87 חודשי מאסר, בהתאם לרף העליון של העונשים שנקבעו, ובכך אישר מחדש את המחויבות החברתית להרתעה מפני התנהגות אלימה חמורה.