בג"צ 310/82

תקציר

חוק פיצויי הפינוי הסיני נועד לפצות אנשים שנאלצו לפנות את בתיהם לאורך הגבול עם מצרים. העותרים, תושבי פריגן שבפיתוח רפיח, הגיעו להסכמות עם ממשלת ישראל לפנות את מגוריהם הזמניים ולעבור דרך קבע למקום אחר. במסגרת ההסכם תשלם הממשלה לעותרים מענק אישי קבוע וחד פעמי, שהוסכם על שני הצדדים. עם זאת, העותרים סברו כי הם זכאים לפיצוי נוסף על פי חוק פיצויי הפינוי הסיני שנחקק לאחרונה. לטענתם, הם עומדים בתנאים הקבועים בחוק ועליהם לקבל את הסכום הגבוה ביותר הקיים לפי פרקים שונים בחוק, קרי פרקים ב', ג' ו-ד'. בנוסף, הם טענו כי יש להיות זכאים להפרשי הצמדה מאוגוסט 1979 על הסכומים שכבר קיבלו. בג"ץ קבע כי האזכור המיוחד של פריגן על ידי המחוקק בפרק הרביעי מצביע על כך שהוראה זו ייחודית לאותם דיירים וכי הם אינם זכאים לפיצוי נוסף מעבר למה שהוסכם בחוזה הראשוני. בית המשפט פירש את החוק בכללותו והגיע למסקנה כי הסכומים ששולמו הם סופיים, ולכן אין זה ראוי לשלב את הוראות סעיפים 57 ו-58 עם סעיף 55. זאת ועוד, טענת העותרים כי החוק מפלה אותם לרעה לעומת תושבי רפיח האחרים לא התקבלה, שכן החוק לא התייחס למקומות אחרים מלבד פריגן. פסק הדין דחה את העתירה למתן צו מניעה מותנה והורה לעותרים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין מטעם המשיבים.