ת"א 52092-10-21

תקציר

בית המשפט החליט כי התביעה נגד הנתבעת השנייה, סייטס, תימחק. זאת, משום שעל פי דברי התובעים עצמם בתביעה ובבקשה לצו מניעה, ענייני המוזיקה הרועשת והאירועים המתרחשים מיוחסים לנתבעת הראשונה, אניס, ולא לסייטס. התביעה אינה מפרטת עילת תביעה נגד סייטס, והסעד המבוקש, שמטרתו הפסקת המוזיקה והאירועים, מופנה כלפי אניס בלבד. התובעים עצמם הבחינו בין שני הנתבעים, והבהירו כי אניס מפעילה את מקום האירוע ואחראית לרעש. משכך, קובעת השופטת כי התביעה, כפי שהיא מנוסחת כיום, אינה ישימה ביחס לאתרים ויש לדחות אותה על פי תקנה 41. החלטה זו אינה מונעת מהתובעים לנקוט צעדים נוספים נגד סייטס, אך התביעה הנוכחית, אשר נעדרת ניסוח מדויק של הסעד המבוקש נגד סייטס, אינה יכולה לעמוד. עוד מציינת השופטת כי התובעים יכלו לנקוט בהליך מנהלי נגד עיריית תל אביב או החברה העירונית שלה, סייטס, בגין אי אכיפה לכאורה של תנאי רישיון העסק, אך מדובר בסוגיה נפרדת. כדי לחסוך לצדדים משאבים מיותרים, השופט פוסק לטובת דחייה על הסף ללא בירור עובדתי, ופוסק לאתרים הוצאות בסך 10,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי התובעים.