עמ"נ 61706-09-22

תקציר

הערעור מערער על החלטת ועדת הערר למיסוי מקרקעין, אשר קיבלה את עמדת המשיב, מנהל המסים, וקבעה כי יש לראות במערערים, מספר רוכשי זכויות במקרקעין, כ"קבוצת רכישה" כמשמעותה בחוק מיסוי מקרקעין, ועל כן אינם זכאים לפטור ממס שבח. הרוכשים השתתפו בקבוצה ששאפה להשביח את הזכויות בקרקע ולבנות דירות מגורים. הרוכשים טוענים שהם "קבוצת רוכשים" עצמאית, ולא "קבוצת רכישה", ולכן כל אחד מהם זכאי לפטור אישי ממס שבח. הסוגיה המשפטית העיקרית בערעור זה היא האם העובדות שמצאה ועדת הערר מצדיקות את מסקנתה, לפיה יש לראות במערערים "קבוצת רכישה". בית המשפט קבע כי המערערים עמדו בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליהם והראו כי הם אינם קבוצת רכישה "קלאסית". המשיב לא הצליח להוכיח כי "מהותה האמיתית" של העסקה הייתה שונה, וכי המערערים פעלו באמצעות גורם מארגן. אין די באינדיקציות עליהן הסתמכה ועדת הערר כדי לקבוע כי המערערים פעלו באמצעות גוף כזה, והוועדה שגתה בהגיעה למסקנה כי עורך דינם של המערערים היה גורם מארגן של הקבוצה. בנוסף, מועדי רכישות המערערים קודמים למועד הקובע לבחינת הזכאות לפטור. לפיכך, הערעור מתקבל. החלטות ועדת הערר והוועדה המקומית מבוטלות, והמערערים מוכרים כזכאים לפטור אישי ממס השבחה, בתנאי שהם עומדים ביתר התנאים לפטור.