ת"א 69263-02-19

תקציר

פסק הדין מתאר מחלוקת בין משכיר לשוכר על השימוש בחצר חקלאית. השוכר השתמש בחלק א' של הקרקע החקלאית למטרות שאינן חקלאיות, בפרט כשטח אחסון לציוד הנדסי וכבניין מגורים. המשכיר הגיש תביעה לגביית דמי שימוש מהשוכר, עליה ערער השוכר, בטענה כי לא היה שימוש אסור. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים ופסק לטובת המשכיר. נקבע כי השוכר אכן השתמש בנכס למטרות אסורות. בית המשפט פירט את מהות השימוש האסור ואת היקפו, וקבע כי השוכר השתמש בכ-4.5 דונם מהקרקע החקלאית לאחסון פתוח מאז מרץ 2014. שימוש זה היווה הפרה ברורה שכן הקרקע נועדה למטרות חקלאיות בלבד. כמו כן, בית המשפט מצא כי השוכר השתמש במבנה נייד בנכס למגורים באותה תקופה, למעט תקופת פינוי בין אפריל 2017 לאוגוסט 2018, כפי שהורה מפקח. השוכר טען כי המבנה שימש לאחסון, אך לא סיפק ראיות מספיקות התומכות בכך. דמי השימוש חושבו בשיעור של 6% לשנה משווי המקרקעין, בהתאם להחלטות רמ"י. בגין המחסן הפתוח חייב בית המשפט את השוכר לתקופה של שלוש שנים וארבעה חודשים, בסך 27,862 שקל. בגין השימוש למגורים גבה בית המשפט שנתיים וארבעה חודשים בסך 40,841 שקל. שני הסכומים כוללים מע"מ והפרשי הצמדה. לסיכום, בית המשפט הורה לשוכר לשלם למשכיר סך של 335,706 ₪, כולל דמי שימוש, מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית שנצברו עד ליום 31.8.2018. השוכר נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשכיר, בסך 25,000 ₪.