ת"א 27359-11-12

תקציר

התובעים, חמישה אחים, תבעו את הנתבע לפיצויים בגין הפקעת שתי חלקות קרקע שהיו בבעלות דודם ודודתם המנוחים. הבעלות בקרקע לא הייתה שנויה במחלוקת, וכך גם העובדה שהתובעים היו יורשי הבעלים המנוחים. נקודות המחלוקת העיקריות היו שיטת הערכת השווי המתאימה ודמי החכירה השנתיים שיש להחיל בחישוב הפיצוי המגיע. השופט שקל בכובד ראש את הטיעונים והראיות שהציגו הצדדים. הם כללו את דוחות השמאות שהגישו הצדדים, שהסתמכו על שיטת ההשוואה, ואת החקירות הנגדיות של השמאים המומחים. באשר לשיטת הערכת השווי, מצאה השופטת כי הדו"ח שהגיש מומחה התובעים היה פגום ולא ניתן להסתמך עליו במלואו. לעומת זאת, הדו"ח שהגיש המומחה מטעם הנתבעת, אם כי לא חף מחסרונות, היה אמין יותר. לפיכך החליטה השופטת לבסס את קביעת ערכן המשתנה של החלקות על דו"ח המומחה מטעם הנתבעת. השופט שקל גם את חוות הדעת הסותרות של המומחים בנוגע לדמי החכירה השנתיים הראויים ואת הפסיקה בסוגיה זו. לאחר בחינת נסיבות המקרה, החליטה השופטת לקבל את חוות דעת המומחה מטעם התובעים ולקבוע את דמי החכירה השנתיים על 6%. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובעים והורה לנתבעת לשלם להם פיצויים בגין הפקעת החלקות, שחושבו על פי הערכים שנקבעו בדו"ח המומחה מטעם הנתבעת ודמי חכירה שנתיים בשיעור של 6%. בנוסף, חויב הנתבע לפצות את התובעים בגין שכר טרחת שמאות חלקי, שכר טרחת עורך דין ואגרת בית משפט, שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.