ע"א 300/65

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על שכירות דירה. הדייר המקורי, ישראל מוטילוב, שכר את הדירה בשנת 1938 והתגורר בה עם אשתו, גליה מוטילוב, ובתו יחיאל. לאחר מותו של ישראל בשנת 1957 המשיכה גליה להתגורר בדירה. יחיאלה, שהתגרשה מבעלה, עברה לגור בדירה עם בתה הקטינה עליזה לאחר מותה של גליה בשנת 1963. אלא שמאוחר יותר עזבה עליזה והמשיבים, בעלי הדירה, הגישו תביעה נגד המערערים (עזבון עליזה וסבתה) בדרישה לפנותם מהדירה. הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת המשיבים, והובילו לערעור זה. הערעור נדחה. השופטים מסכימים עם החלטת הערכאות הנמוכות יותר על סמך פרשנותם את החוקים הרלוונטיים. על פי סעיפים 16 ו-23 לחוק הגנת הדייר, התשט"ו-1955, עם פטירת ישראל הפכה גליה לדיירת במילוי תנאי סעיף 16(א). מאחר שיחיאלה, בתו של ישראל, הייתה בחיים, עליזה לא הייתה זכאית לשכירות לפי סעיף 16(ב). יתר על כן, עליזה לא מילאה את הדרישה להתגורר ברציפות בדירה, שכן עזבה לאחר מות סבתה. בנוסף, המושג "זיהוי החזקה", בו השתמשו המערערים, אינו חל במקרה זה. משתמע מכך שהחזקתה של גליה בדירה הייתה תלויה בחזקתה של ישראל, ולכן זכותה בדירה נפסקה עם מותו. השופטים מסבירים כי כלל זיהוי החזקה אינו שקול לזיהוי דיירים. גם אם הייתה לגליה זכות חזקה עצמאית, היא לא הייתה עוברת לעליזה עם מותה, שכן החוק אינו קובע העברה רב-דורית של זכויות השכירות. משכך, מאשרים השופטים את החלטת הערכאות הנמוכות יותר, לפיה על המערערים לפנות את הדירה ולפסוק למשיבים הוצאות בסך 500 ש"ח.