עת"מ 43739-11-10

תקציר

העותרות, אזרחית שאינה ישראלית ובן זוגה הישראלי, ביקשו לקבל רישיון ישיבה עבור העותרת להתגורר בישראל כידועים בציבור. לשכת מנהל האוכלוסין דחתה פעמיים את בקשתם, בנימוק שאין ראיות מספיקות לקשר אמיתי ומשותף, והורתה לעותר לעזוב את הארץ. העותרים טענו כי ההחלטות אינן מנומקות כראוי, שרירותיות ופוגעות בזכותם לחיי משפחה. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגמים בהתנהלות הלשכה או בהחלטותיה, שהתבססו על שיקול דעת סביר ובחינה מקצועית של חומר הראיות. שיקול הדעת הרחב של הלשכה במקרים כאלה, יחד עם הבירור העובדתי הנדרש לביסוס יחסי ידועים בציבור, הביאו לכך שבית המשפט לא צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הגוף המינהלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרים לא הוכיחו את כנות הקשר ביניהם וכי החלטות המשיבים היו סבירות ומקצועיות. יתר על כן, העותרים לא מיצו את כל הסעדים המינהליים, שכן עמדו לרשותם אפיקי ערעור אחרים במשרד הפנים. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית המשפט העניק לעותר תקופה ממושכת של 30 יום לעזוב את הארץ מרצון.