ת"א 52540-10-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה אזרחית בדבר שימוש בחלקת קרקע בבעלות משותפת. התובעת, שבבעלותה חלק מהמקרקעין המדוברים, טענה כי מספר נתבעים השתמשו בחלקים מהקרקע ללא הסכמה, וביקשה סעד הצהרתי וכספי. הנתבעים טענו כי הם משתמשים במקרקעין במסגרת זכויותיהם כבעלים משותפים, ותבעו שכנגד הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה. בית המשפט קבע כי משמעות הבעלות המשותפת במקרקעין היא שאף אחד מהנתבעים לא השתמש באופן ספציפי בחלקו של התובע בקרקע. זאת ועוד, התובעת טענה בכתבי הטענות שלה כי כל נתבע השתמש במקרקעין לפי חלקם, דבר שלא הוכח כשקרי בראיות שהוצגו. לפיכך, התביעה לסעד הצהרתי נדחתה. באשר לסעד הכספי המבוקש, טענה התובעת כי הנתבעים משתמשים ביותר מקרקעין מחלקם, אך בית המשפט מצא כי הדבר מהווה שינוי בלתי מתקבל על הדעת בחזית התביעה של התובעת, שכן הוא סותר את טענותיה הקודמות. מאחר שלא נמצא כי אף אחד מהנתבעים מחזיק ביותר מקרקעין מחלקם, והתובעת הצהירה כי לא תבעה שכר טרחה מהנתבעים שהחזיקו בחלקם, נדחתה גם התביעה לסעד כספי. בית המשפט פסק גם בתביעות הנגדיות של הנתבעים להוצאות ושכר טרחת עורך דין, והורה לתובע לשלם סכומים משתנים לנתבעים השונים. התביעה נגד נתבע אחד שלא השיב לתביעה התקבלה בחלקה, מה שהוביל לפסיקה כספית לתובע, אם כי נמוכה משמעותית מהמבוקש. בסיכומו של דבר, מרבית טענותיה של התובעת נדחו, והיא חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין לצדדים הנתבעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, וההחלטה התקבלה סופית ביום 20/07/2023.