עמל"ע 25772-08-11

תקציר

פסק הדין מתייחס להליכים משמעתיים שהתנהלו נגד עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין, בגין אי החזרת פיקדון ללקוחותיו, אי ניהולו בחשבון פיקדון, אי שמירה על ערכו, וכן אי תשלום הוצאותיהם של שניים מלקוחותיו. עורך הדין הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי בחלק מהעבירות הללו ונידון להשעיה בפועל, השעיה על תנאי וקנסות. בית הדין הארצי למשמעת קיבל חלקית את ערעורו של עורך הדין, זיכה אותו מחלק מהעבירות, ביטל את הקנס וביטל את ההפעלה המצטברת של השעיה על תנאי. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. המערערת (לשכת עורכי הדין) טענה כי היה מקום להרשיע את המשיב בכל העבירות, ואילו המשיב טען כי אין סיבה להרשעתו, ולחילופין כי העונשים שהוטלו עליו היו חמורים. שופט בית המשפט העליון, צבי סגל, דחה את שני הערעורים ואישר את פסק דינו של בית הדין הארצי למשמעת. השופט סגל הדגיש כי בתי הדין למשמעת הם המופקדים על שמירת אמות המידה האתיות בקרב עורכי הדין, ואין להתערב בהחלטותיהם בדבר ענישה הולמת על ידי ערכאת הערעור, כל עוד הן בגדר ענישה סבירה. עוד קבע סגל כי העבירה של אי החזרת הפיקדון היא עבירה נמשכת, ולכן לא ניתן להרשיע את המשיב פעמיים באותה עבירה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לא ניתן להעלות בשלב זה את טענות המשיב בדבר היעדר סמכות להורות על החזרת הפיקדון ודוקטרינת הבטלות היחסית. השופט דחה גם את טענות המשיב ואישר את הרשעתו בכך שלא שילם את הוצאותיו של אחד מלקוחותיו. לבסוף, בית המשפט מצא את העונש סביר ובגבולות מדיניות הענישה המקובלת, ולפיכך דחה את ערעורו של המשיב על חומרת העונש.