ע"פ 264/65

תקציר

התיק עסק בערעור על הרשעתו של עובד ציבור בקבלת שוחד במסגרת תפקידו במס הכנסה. המערער טען כי הודאותיו במשטרה לא ניתנו מרצונו החופשי אלא תחת לחץ ויש לפסול אותן. בית המשפט העליון קבע כי ההודאות נגבו באופן לא הוגן וקיבל את הערעור בחלקו, תוך פסילת חלק מההודאות. ההודאה הראשונה (מוצג א/1) נמצאה כתוצר של שיטות חקירה בלתי הוגנות שהפעיל חוקר המשטרה, אשר השפיל ולחץ על המערער. השיטה שננקטה פגעה בטוהר ההודאה והפכה אותה לבלתי קבילה. גם ההודאה השנייה (מוצג ת/2), שניתנה למחרת, הושפעה מהלחץ הנפשי של היום הקודם ולכן נפסלה באופן דומה. ההודאה השלישית (מוצג ת/4) נגבתה בשעת לילה מאוחרת, תוך ניצול בריאותו הרופפת של המערער וניסיון מכוון לכאורה להחליש את התנגדותו. גם הודאה זו נחשבה בלתי הוגנת ובלתי קבילה. עם זאת, ההודאה הרביעית (מוצג ת/5), שניתנה למחרת, נחשבה מרצון וקבילה, שכן לא היה איום או הבטחה מתמשכים, ובריאותו הרופפת של המערער לא הוכחה כידועה לחוקריו. השופט לנדוי והשופט הלוי קיבלו את טענת המערער בדבר פסילת ההודאות וגיבשו דעת רוב. הם זיכו את המערער משני סעיפים של שוחד והטילו עליו עונש של שנת מאסר בפועל וקנס של 3,000 ל"י. השופט מני התנגד לכך, וסבר כי ההודאות הן מרצון והיה מאשר את ההרשעה בכל חמשת הסעיפים.