בג"צ 1517/06

תקציר

איש צוות קבוע בצה"ל שסבל מפרסינקופה של מדכא כלי דם, מצב נוירולוגי הגורם להפרעות קצב ובעיות לחץ דם המובילות לאובדן הכרה זמני, ביקש את התערבות בית המשפט כדי למנוע את שחרורו מהשירות. העותר, טכנאי מכ"ם, כבר לא היה כשיר פיזית לתפקידו בשל מצבו. בית המשפט הכיר בזכותן של רשויות הצבא להפעיל שיקול דעת בעניינים אלה, אך בחן גם את פעולתן לשם סבירות ותום לב. בפסק הדין נקבע כי צה"ל עשה מאמצים כנים וסבירים להתאים את עצמו למגבלות הבריאותיות של העותר והציע לו תפקידים חלופיים. עם זאת, העדפותיו של העותר עצמו ומעשיות אילוציו הבריאותיים הגבילו את האפשרויות האפשריות. הניסיונות למצוא לו תפקיד חלופי בצבא לא צלחו, והקיצוצים בתקציב סיבכו עוד יותר את הצבתו. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי אין הצדקה להתערב בהחלטת הצבא לשחרר את העותר משירות קבע. פסק הדין גם ויתר על הוצאות העתירה, תוך הכרה במצוקתו של העותר בנסיבות שאינן תלויות בו. השופט א' א' לוי נתן את פסק הדין, והשופטים א' ריבלין וד' ברלינר הסכימו עמו. העתירה נדחתה ופסק הדין ניתן ביום 16.8.2006.