תא"ק 11252-05-10

תקציר

התובעת תבעה לפנות את הנתבעת מנכס מסחרי, בטענה שהיא הבעלים של הנכס והנתבע אינו דייר מוגן משום שאינו משלם דמי שכירות ונטש את החנות. הנתבעת טענה כי היה צו קודם של בית המשפט החוסם את התביעה וכי התובעת לא הצליחה להוכיח את זיקתה לנכס. שני הצדדים הסתמכו על מסמכים מצולמים לתמיכה בטענותיהם, שבית המשפט מצא כי אינם קבילים מאחר שלא היו מסמכים מקוריים. התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת בעלותה על הנכס, תוך הסתמכות על מסמכים מצולמים שלא ניתן היה לאמת את תכולתם. בנוסף, הנתבע לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו למעמד של דיירות מוגנת ולתשלום דמי שכירות. בית המשפט קבע כי די באי הוכחת זכויותיה של התובעת בנכס כדי לדחות את התביעה, מבלי להידרש לבחינת מעמדה של הנתבעת. השופט מתח ביקורת על התופעה הרווחת של ניהול הליכים משפטיים ללא ראיות מספיקות והסתמך על מסמכי צילום שמקורם אינו ברור, תוך הדגשת הצורך בראיות ובעדים מוחשיים. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בשל אי הצגת ראיות משכנעות.