עפ"ג 55106-06-22

תקציר

פסק הדין עוסק בעיקר בשימוש בהסדרים מותנים ככלי אכיפה חלופי שהוכנס בתיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי בישראל. תיקון זה מאפשר לרשויות התביעה לסגור תיקי חקירה בהסדר במקום לפתוח בהליכים פליליים במקרים מסוימים כאשר חומרת העבירה, נסיבות ביצועה והתגובה החברתית נבחנות כמתאימות לגישה זו. היא רלוונטית במיוחד כאשר העונש הפוטנציאלי אינו כולל מאסר, ואין עבר פלילי עדכני לחשוד. הסוגיה המרכזית העומדת על הפרק היא טענתו של המערער לאכיפה בררנית, שכן הוא טען כי מקרים דומים או חמורים יותר נפתרו בהסדרים מותנים בעוד עניינו הסתיים בכתב אישום. בית המשפט בחן את העקביות בפרקטיקות התביעה וציין כי תיקים רבים בעלי תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין נסגרו או יושבו על תנאי. המערער טען כי הוא הופלה לרעה באופן בלתי הוגן בהשוואה לאחרים שעניינם חמור באותה מידה אך נפתר בצורה מקלה יותר. בית המשפט קבע כי התביעה אכן נקטה מדיניות מקלה כלפי מקרים דומים, והביאה לפגיעה בתחושת הצדק וההגינות של המערער. לפיכך, החליט בית המשפט לבטל את הרשעתו של המערער אך הותיר על כנו עונשים אחרים כגון עבודות שירות ופיצויים, תוך התאמת תוצאת התיק למה שהיה עלול לקרות אילו הוצע הסדר מותנה בתחילה. מסקנה זו נתמכה על ידי השופטים, תוך שימת דגש על חריגה מזערית מהנהלים המקובלים והגינות בהתנהלות התביעה.