ע"א 30123-10-10

תקציר

המשיב תבע את המערערת בגין תגמולי ביטוח שנבעו מגניבת כלי רכב מבוטחים, והצדדים הגיעו להסכם פשרה על סך של כ-330,000 ₪, בכפוף לניכויים מסוימים. במסגרת ההסכם שמרה לעצמה המערערת את הזכות לתבוע סכומי קיזוז בגין חובות שחבה המשיב. המערערת טענה לחובות בסך 144,000 ₪, המפורטים ללא עוררין בהסכם, אך המשיב טען כי המערערת לא נתנה הודעה מספקת על קיזוז וכי היא מעדיפה נושים אחרים. בית משפט קמא הסכים עם המשיב, אך ערכאת הערעור המליצה לקבל את הערעור בנימוק שהסכם הפשרה היווה הודעה מספקת וכי החובות נקבעו והוסכמו על ידי שני הצדדים. ערכאת הערעור הוסיפה וקבעה, כי למערערת זכות לקזז סכומים אלה, ללא קשר לנושי המשיב, וכי לא היה עיקול תקף על ידי נושה צד ג'. השופט ד"ר קובי ורדי המליץ לקבל את הערעור, לדחות את פסק דינו של בית משפט קמא ולאפשר למערערת לנכות את סכומי החוב מהסכם הפשרה. השופט י' שנלר והשופט ר' לבכר שרון הסכימו. המשיב חויב לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.