ע"פ 1200-09-14

תקציר

המערער ערער על הרשעתו בכך שהחנה את רכבו במקום השמור לנכים, עבירה לפי חוק עזר ירושלים. בערעור הוגש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שהרשיע את המערער וקנס אותו ב-2,500 ₪. המערערת טענה כי השלט המציין את מקום החניה כשמור לנכים הוצב שלא כדין ולא נראה לעין. בית המשפט שלערעור קבע כי המשיב הוכיח את העבירה מעבר לספק סביר. פסק דינו של בית משפט קמא היה מפורט ומנומק, וערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו וציינה כי טענות המערער היו נרחבות אך אינן מצדיקות התערבות. נסיבות המקרה לא הצדיקו את ביטול החלטתו של בית משפט קמא, שהתבססה על ראיות מהימנות, לרבות עדותו של המערער עצמו. בית המשפט הדגיש כי לבית משפט קמא יתרון משמעותי בהערכת הראיות ומהימנות העדים. ניסיונותיו של המערער לערער על חוקיות השלט ולעורר שאלות עקרוניות לא שללו את העובדה שהוא ביצע את העבירה. גם טיעוניו לגבי חוקיות השלט לא היו משכנעים. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בגזר הדין ודחה את הערעור. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.