ע"א 4607/03

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער, שסבל מנכויות מרובות בעקבות תאונת דרכים בגיל 53, על טיפולו של בית משפט קמא בפיצוי בגין נזקיו. ההערכות הרפואיות קבעו דרגות נכות שונות, וכתוצאה מכך נקבעה נכות רפואית משוקללת של 39.89%. המערער, שפרש מוקדם מעיריית רמלה ולאחר מכן הפעיל עסק משלו, טען כי בית המשפט לא העריך נכונה את אובדן כושר ההשתכרות שלו בכך שהקצה לו שיעור ניכוי של 40%. הוא טען לשיעור גבוה יותר, וטען לאי כושר עבודה מוחלט לאחר התאונה. בית המשפט, בהתחשב הן במגבלות פיזיות קיימות והן בעדויות לא משכנעות, אישר את החלטתו בדבר שיעור הניכוי והפיצוי בגין הפסדי שכר, בסך 450,000 ₪. בנוסף, הוגש ערעור על הליך ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי על ידי בית המשפט; המערערת ציינה ליקויים נוספים שזוהו על ידי המכון אך לא בבית משפט קמא, וטענה לניכוי התואם את שיעורי הנכות שנקבעו על ידי בית המשפט. מנגד, המשיב טען כי יש לנכות את כל הקצבאות, תוך שהוא קושר נכויות נוספות לתאונה. לפיכך, בית המשפט לערעורים החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לברר האם הנכויות הנוספות נבעו מהתאונה, החיוניות לפתרון גישת ניכוי ההטבות. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את יתר החלטותיו של בית משפט קמא, קיבל את הערעור, דחה את הערעור שכנגד והטיל הוצאות על המשיב.