עמ"ש 39217-03-21

תקציר

פסק הדין היה לטובת המערערת, אשר ביקשה לבטל הסכם ממון שנחתם טרם נישואיהם. בית משפט קמא קבע כי יש לפצל את התביעה ולהגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם הממון, אך ערכאת הערעור חלקה על כך והדגישה כי יש לדון בסוגיית תוקפו של הסכם הממון וכל הסוגיות הרכושיות הנלוות אליו יחד. ערכאת הערעור הדגישה אף היא את הזהירות המרבית הנדרשת לדחיית תביעה על הסף, ובמקרה דנן היה צורך לבחון את יסוד טענת המערער ואת העובדות הראייתיות. פסק הדין התייחס גם לסוגיות השיפוטיות הקשורות להסכם הממון, וציין כי הסמכות לבטלו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני. כמו כן, התנהלות הצדדים הוטלה בספק, כאשר התשובה מצביעה על חוסר תום לב, ובפרט על טענותיו הסותרות של המשיב בדבר סמכות שיפוט בהליכים שונים. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי החלטת בית משפט קמא אינה מהווה השתק חברה בהליך הנוכחי והורה על דיון חוזר בתיק בבית משפט קמא על מנת להכריע בתביעת המערערת לביטול הסכם הממון. לשני הצדדים לא נפסקו כל הוצאות, בהתחשב בהתנהלותם.