סע"ש 21206-06-18

תקציר

התובעת, מורה במקצועה, הגישה תביעה נגד מדינת ישראל ונגד שלושה אנשים המועסקים על ידי משרד החינוך, לרבות מנהל בית ספרה, בגין הטרדה מינית והטרדה לאחר שהגישה תלונה, וכן בגין אי טיפול הולם בתלונתה. אירוע ההטרדה המינית הנטען התרחש כאשר הנתבעת, מורה עמיתה, נגעה במפתיע בישבנה של המתלוננת בחדר המורים במסווה של חיפוש כפיות, וגרמה לה עוגמת נפש רבה. בית המשפט קבע כי למרות שמעשיו של הנאשם היוו תקיפה, הם לא עלו כדי הטרדה מינית, שכן לא הייתה כוונה מינית והמגע היה לא מכוון. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת הוטרדה על ידי הנתבעים בעקבות תלונתה. נמצא כי מנהל בית הספר התעלם מטענותיה והתייחס אליה בזלזול, ומשרד החינוך לא השיב לתלונותיה בכתב במשך מספר חודשים. התנהגות זו הפרה את החוק למניעת הטרדה מינית ואת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעים כשלו בחובתם לברר את תלונתה של התובעת ולנקוט באמצעים למניעת הטרדה נוספת, כמתחייב בחוק. אחריות המעסיק היא להבטיח סביבת עבודה בטוחה ולטפל ביעילות במקרים של התנכלות. בית המשפט קבע כי חוסר המעש של המדינה הרתיע את התובעת מלהתלונן והאריך את מצוקתה. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת ופסק לה פיצויים בסך 70,000 ש"ח, מתוכם 20,000 ש"ח בגין הטרדה ואי חקירה, ו-1,500 ש"ח הוצאות ו-15,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה. בית הדין גינה את גרירת הרגליים של המעסיק והדגיש את חשיבות הפעולה המהירה והיעילה במקרים מסוג זה. תביעת התובע לפגיעה בפרטיות נדחתה מחוסר ראיות.