ע"א 1966/07

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את ערעורה של עמליה ולאפשר את ערעורה הנגדי של רחל, ובכך להכיר ברחל כידועה בציבור של המנוח ולזכות אותה במלוא טובת הניצול. בית המשפט אישר את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, והדגיש כי הם אינם נתונים להתערבות אלא בנסיבות חריגות, שלא נמצאו במקרה זה. המנוח הכריז בעבר על רחל כידועה בציבור שלו, והצהרה זו אושרה מחדש, תוך עמידה בקריטריונים להכרה בידועים בציבור: חיי זוגיות וניהול משק בית משותף. פסק הדין עמד על עקרון תום הלב, וציין כי הקפדה על דרישת ההודעה של הקרן שלוש שנים לפני המוות סותרת אותו, שכן תכליתו של תקנון זה היא להגן על רווחת החברים והשאירים שלהם. נקבע כי דרישת ההודעה אינה סבירה ומנוגדת לתקנת הציבור, ומגבילה באופן משמעותי את עקרון כיבוד רצונו של המנוח. בית המשפט הסביר כי התקנון הוא חוזה אחיד, שאינו מבטא רצון חופשי, והדגיש כי במקרים בהם מעמד הידועים בציבור ברור, דרישה כזו אינה יכולה לשלול זכאויות. כתוצאה מכך, רחל הייתה זכאית לגמלת שאירים מלאה, כאשר בית המשפט דחה את הרעיון כי גמלת השאירים תחולק שווה בשווה בין רחל ועמליה, בהתבסס על כוונת המנוח להחליף מוטבים. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, ומשקפת שיקול דעת זהיר של הגינות חוזית וכיבוד כוונותיו הברורות של המנוח, תוך שמירה על טוהר המידות ותפקוד תקנות קרנות הפנסיה.