עמ"נ 339/06

תקציר

רשות הרישוי פסלה את המערער, יליד 1984, מלהחזיק ברישיון נהיגה לאחר שנבדק על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות, בשל אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה. גם ועדת הערר דחתה את ערעורו על החלטה זו. המערער ערער לבית המשפט וטען כי ההחלטה פוגעת בזכויותיו הבסיסיות לחופש תנועה ועיסוק, וכי בידי רשות הרישוי אין ראיות המצביעות על הסתברות גבוהה לסכנה לשלום הציבור מנהיגו. לטענתו, הרשות אימצה אוטומטית את המלצות המכון וועדת הערר, וכי ממצאיהם אינם סבירים ומבוססים על בדיקה אחת בלבד. רשות הרישוי, לעומת זאת, טענה כי החלטתה סבירה ומידתית, בהתבסס על בדיקות מקיפות שנערכו על ידי אנשי מקצוע. בית המשפט קבע כי החלטת הרשות סבירה ובעלת תשתית ראייתית מספקת, וכי היא רשאית לאמץ את קביעות המומחים מטעמה, מה גם שמדובר במומחים סטטוטוריים. בית המשפט הדגיש כי אין הוא צריך להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המינהלית בענייני מומחיות מקצועית. זאת ועוד, ההחלטה לפסול את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה הייתה סבירה ומידתית, שכן היא נועדה להגן על זכות הציבור להשתמש בדרכים בבטחה. לבסוף, מצא בית המשפט כי טענת ההפליה של המערערת אינה מספקת, שכן כל מקרה נבחן לגופו. לפיכך, הערעור נדחה, וכל צד יישא בהוצאותיו.