עס"ק 1020/04

תקציר

עיריית באר שבע התמודדה עם אתגרים תקציביים וגיבשה תוכנית הבראה, שהובילה להסכם קיבוצי עם העובדים שהגביל את היקף ההעסקה באמצעות חברות חיצוניות. בהמשך התגלעה מחלוקת סביב פרסום מכרז לשירותי ניקיון חיצוניים על ידי העירייה, והעובדים טענו כי הוא מפר את ההסכם הקיבוצי. בית הדין האזורי צידד בעובדים, אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. היא קבעה כי ההסכם הקיבוצי אינו מבחין בין כוח אדם לקבלנים חיצוניים, והעירייה יכולה להעביר שירותי ניקיון לקבלנים חיצוניים מבלי להרחיב את היקף ההעסקה הכולל באמצעות גורמים חיצוניים. ההסכם נועד להתייעל ולחסוך בעלויות, ובית המשפט מצא כי העסקת קבלנים חיצוניים במקום עובדי כוח אדם השיגה זאת תוך שמירה על הסטטוס קוו לגבי מספר העובדים. בית הדין פירש את הוראות ההסכם בדבר שמירת היקף ההעסקה הקיים כמתייחסות למספר העובדים ולא לעלויות כספיות. הימנעותה של העירייה מלהודיע רשמית לעובדים על המכרז נתפסה כפגם, אך לא די בו כדי להצדיק את ביטולו, מה גם שהעובדים לא פנו לבוררות בהתאם להסכם. במקום זאת, עודד דיאלוג בין הצדדים. פסק הדין אפשר לעירייה להשלים את הליכי המכרז, בכפוף להיקף ההעסקה הקיים, ושני הצדדים נשאו בהוצאות משפט משלהם. במקרה זה מדובר בהסכם קיבוצי להבראה, ופרשנותו של בית המשפט העדיפה את זכותה של העירייה להתייעל ולחסוך בעלויות, תוך הדגשת הצורך בפתיחות ושיתוף פעולה ביחסי העבודה הקיבוציים.