ב"ל 47764-01-18

תקציר

פסק הדין דן בקריטריונים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק, המחייב, בין היתר, בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי המתועדות ברשומה רפואית. השופט מספק סקירה של פסקי דין קודמים רלוונטיים שקבעו אמות מידה לבחינת אמיתות תלונות על טנטון. אלה קובעים כי תלונות כאלה צריכות להיעשות בסמוך לפני הגשת התביעה, ואין להתחשב בפניות לרופא לאחר הגשת התביעה. יתר על כן, שורה של פעולות רפואיות - הפניית רופא לבדיקה, הבדיקה עצמה ומעקב הרופא - נחשבות כהפניה אחת. לבסוף, התייעצות עם רופאים תעסוקתיים לקידום זכויות סוציאליות על פי החוק אינה נחשבת לבקשה לטיפול רפואי. ביישום עקרונות אלה על המסמכים הרפואיים שהוגשו בתיק זה, מוצא השופט כי רק בקשה אחת לטיפול רפואי בעניין טנטון הוגשה לפני שהתובע קיבל ייצוג משפטי. בקשה זו באה בעקבות בדיקת עבודה תקופתית המצביעה על ירידה בשמיעה. השופטת מציינת גם מספר אינדיקציות נוספות המטילות ספק באמיתות תלונותיה של התובעת על טינטון, ובהן העובדה שתביעתו הראשונית של התובע כלפי הנתבע הזכירה טנטון רק כבדרך אגב, וכי תלונות מפורטות הופיעו רק לאחר שהתובע התייעץ עם עורך דין. בנוסף, חוות דעתו של מומחה רפואי, ד"ר בנדט, הביעה ספק באמינות טענות התובע ותיארה אותן כ"בלתי אמינות". מאחר שהתובעת לא עמדה בדרישות החוק להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, דוחה השופטת את התביעה. כתוצאה מכך, תימחק גם ההתייחסות לטינטון בחוות דעתו של ד"ר בנדט. השופטת מסכמת וקובעת כי תינתן החלטה נפרדת לגבי המשך ההליכים בעניין אובדן שמיעה.