ס"ע 26031-07-11

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה פיצויי פיטורים לאחר שהתפטרה מעבודתה בעקבות סכסוך על יציאה לחופשה במהלך חג הפסחא. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים משום שתנאי עבודתה הורעו והנתבעת סירבה לאשר את חופשתה. עם זאת, בית הדין מצא כי התובעת לא עמדה בתנאים לפיצויי פיטורים. היא לא הוכיחה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, ואף לא נתנה לנתבעת הודעה סבירה על כוונתה להתפטר. בנוסף, התנהלות הנתבעת הראתה נכונות להמשיך ביחסי העבודה. התובע תבע גם תשלומים עבור דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לפנסיה שלא שולמו. בית המשפט קיבל באופן חלקי טענות אלה. הנתבע חויב לשלם לתובע 1,172 ₪ דמי הבראה ו-755 ₪ כפיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו. סכומים אלה כללו הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום 24.4.2011. הנתבעת כבר ניכתה משכרה האחרון של התובעת את התמורה בגין הודעה מוקדמת, ולכן לא הותרו ניכויים נוספים. התובעת לא הייתה זכאית לכפל תשלום עבור חגים יהודיים ונוצריים ומיצתה את זכאותה לחופשה שנתית. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים, ועמדו לרשותם 30 יום לערער.