ת"א 26094-09-17

תקציר

החלטת בית המשפט בבקשה לסעד זמני סובבת סביב שני שיקולים מרכזיים: סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות. במקרה זה, השופט מגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של התביעה אינם גבוהים ביותר בשל סמכותה החוקית של החלטת מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י). לדברי השופט, החלטת רמ"י מבוססת על החוק והמבקש לא הביא כל ראיה למשוא פנים או חוסר סבירות. כמו כן, אין כל הצדקה לשיהוי המבקש בבחירת תנאי קבלה חלופי. עוד מציינת השופטת כי טענות המבקש כנגד הנימוקים האחרים שעמדו מאחורי החלטת רמ"י אינן מספקות. אשר למאזן הנוחות, סבורה השופטת כי היא נוטה מאוד לטובת המשיבים. טענות המבקש בדבר נזקים פוטנציאליים לא הוכחו, ואילו למשיבים ייגרם נזק משמעותי אם תתקבל הבקשה לסעד זמני. זאת ועוד, המשיבים פעלו על פי ההליך התקין וקיבלו את אישור מנהל מקרקעי ישראל להעברת זכויות, המזכה אותם לממש את זכויותיהם ללא דיחוי. פסק דינו של השופט דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני, מבטל את צווי המניעה הארעיים הקיימים ומורה למבקש לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין. החלטה זו תיכנס לתוקף במועד מסוים.