בש"פ 2968/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור לשחרורו של נאשם הממתין לסיום משפטו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר להשאיר את המערער במעצר עד תום ההליכים המשפטיים התקבלה. המערער הואשם במספר סעיפים של תקיפת בת זוגו, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, לכאורה מתוך אמונה כי בת זוגו בוגדת. החלטת הערכאה הנמוכה התבססה על חזקת המסוכנות שמציב המערער לבת זוגו, שהתבססה על חומרת המעשים המיוחסים לו, עברו הפלילי של המערער והנסיבות המשפחתיות הספציפיות המפורטות בתסקיר שירות המבחן. הדו"ח הדגיש את דינמיקת הכוחות בתוך המשפחה, וציין את השפעתה של המערערת ואת מעמדה הפגיע של המתלוננת, העלול לחשוף אותה לסיכון נוסף. המערער טען להערכה מחודשת של מסוכנותו וביקש להשתחרר לצורת מעצר חלופית, אך בית המשפט דחה זאת, בהסכמתו עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר לגבי הסיכון וחוסר שיתוף הפעולה הפוטנציאלי מצד המערער. לא ניתן היה לבסס אמון במערער, והחלופות שהוצעו לא נחשבו מספיקות כדי לנטרל את הסכנה שנשקפת ממנו למתלונן. הן בית המשפט המחוזי והן פסק הדין הנוכחי בערעור הכירו בחומרת האישומים, באיום הפוטנציאלי על המתלוננת ובחשיבות ההגנה עליה. משכך, נדחתה העתירה לשחרורו של המערער, וההחלטה להחזיקו במעצר עד תום המשפט התקבלה. פסק דין זה נועד לאזן בין הצורך להגן על המתלונן לבין זכותו של המערער לחירות, ובסופו של דבר לתת עדיפות לראשונה.