עת"מ 45315-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות מקלט רבות בישראל, שרובן נחשבות חסרות תוחלת על ידי המשיב. העתירות מערערות על החלטת המשיב שלא להכיר בעותרים כפליטים ומבקשים לבטלם, בטענה כי נשקפת סכנה לחיי העותרים בארצות מוצאם מסיבות שונות כגון סכסוכים פליליים, בעיות כלכליות או איומים אישיים. על בית המשפט להכריע האם יש הצדקה לטענות אלה והאם יש להעניק לעותרים מעמד פליט או לפחות לתת להם שהות לעזוב את הארץ. השופט פותח בסיכום הרקע המשפטי, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והליכי הטיפול בבקשות מקלט. השופט מציין כי הגדרת "פליט" על פי האמנה ועקרון אי-ההחזרה אוסרים על גירוש אנשים למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם או לחירויותיהם. השופט גם משרטט את הנוהל הישן לטיפול בבקשות מקלט, שכלל סינון ראשוני של נציבות האו"ם לפליטים, ואת הנוהל החדש שיושם בשנת 2011, שהוא לכאורה מחמיר יותר ומאפשר דחייה על הסף של בקשות ללא ראיון מקיף. השופט מדגיש את הצורך להבחין בין עתירות ראויות לשבח לבין עתירות קלות דעת, תוך התמקדות בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה. במקרים שבהם העתירות משוללות לכאורה כל שחר – כגון אלה המבקשים להאריך את שהותם בישראל מסיבות כלכליות או כאלה שמיצו את שהותם החוקית – קובע השופט כי יש לדחותן על הסף, שכן הן היו נדחות הן בהליכים הישנים והן בהליכים החדשים. בעתירות המציגות מקרה לכאורה של סכנת חיים ניתן צו ביניים, והעתירה עצמה תידון. במקרים אחרים, בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בבואו להחליט אם לתת צו ביניים. בהתייחס למקרה הספציפי שלפנינו, השופט מוצא כי העותר, אזרח פיליפיני, נמצא בישראל למעלה מתשע שנים והגיש בקשת מקלט רק לקראת תום תוקף אשרת העבודה שלו. השופט מציין כי מבקשת העותר ורישומי הראיונות עולה המניעים הכלכליים לכניסתו ולשהותו בישראל, בניגוד לטענותיו בדבר איומים מצד נושים. זאת ועוד, טענת המסוכנות של העותר היא כללית ומעורפלת, נעדרת תימוכין עובדתיים או ראייתיים. עוד מציין השופט כי העתירה זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, מה שמעלה ספקות לגבי אמינות הטענות. משכך, השופט קובע כי לא הוצגו ראיות לכאורה לסכנת חיים ומחליט לדחות את העתירה על הסף. השופט מסכם כי גם הבקשות החלופיות לזמן נוסף להסדרת יציאה או בקשת מקלט במדינה אחרת נדחות, וההחלטה מתקבלת בהיעדר הצדדים.