ב"ל 9279-12-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **פסק דין – בית הדין האזורי לעבודה חיפה, ב"ל 9279-12-20, 06.03.2023** **1. מבוא והצגת המחלוקת:** התיק עוסק בתביעת התובע, רמי כנעאן, להכרה באירוע שאירע לו ביום 14.10.2018 בגב התחתון, כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") דחה את התביעה בטענה כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין כאבי הגב, וכנגד דחייה זו הוגש ההליך בפני בית הדין. **2. המסגרת החוקית – הגדרת "תאונת עבודה":** סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". הלכה פסוקה קובעת כי על התובע להוכיח שני תנאים מצטברים: * **תנאי הזמן:** "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו". * **תנאי הקשר הסיבתי:** "עקב עיסוקו במשלח ידו". בית הדין מדגיש כי התנאי העיקרי והעיקרי הוא תנאי הקשר הסיבתי, בעוד שתנאי הזמן נחשב לטפל. **3. המסד העובדתי הרלוונטי:** * **התובע:** יליד 1981, עבד כקבלן גינון עצמאי. * **הפרויקט:** התקנת דשא סינטטי בבסיס צבאי באל פורן, רמת הגולן, עבור חברת "נמיר מיאר השקעות". * **האירוע הנטען (14.10.2018):** לטענת התובע, בעת שהזיז גליל דשא סינטטי במשקל כ-250 ק"ג (אורך 4 מטר, קוטר 50 ס"מ), חש כאב עז בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ונימול ברגל. * **הפנייה לטיפול רפואי:** התובע פנה לראשונה לטיפול אורטופדי רק ביום 24.10.2018, עשרה ימים לאחר האירוע הנטען. * **ממצאים רפואיים:** בדיקת CT מיום 20.11.2018 הדגימה בלט דיסק L4-5 עם לחץ על השורש משמאל ובלט דיסקאלי S1-L5. התובע עבר ניתוח בעמוד השדרה ביום 19.9.2019. * **חוות דעת רופא תעסוקתי:** מיום 27.2.2020, קבע כי התובע אינו כשיר להמשיך בעבודתו כגנן. * **היסטוריה רפואית קודמת:** התובע עבר שתי תאונות דרכים בשנים 2004 ו-2006, אשר כללו פגיעות בגב עם הקרנה לרגל שמאל ונימול בשתי הרגליים. **4. עקרונות משפטיים ויישומם בפסק הדין:** * **נטל ההוכחה:** על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח את התרחשות האירוע התאונתי ואת הקשר הסיבתי בינו לבין העבודה. * **חשיבות הרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע:** בית הדין קובע כי בבואו לקבוע עובדתית את התרחשות התאונה, עליו לייחס משקל רב לרישומים רפואיים הסמוכים לאירוע ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. בית הדין יעדיף אותם על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע. * **שיהוי בפנייה לטיפול רפואי:** אחד הנימוקים המרכזיים לדחיית התביעה הוא השיהוי המשמעותי (עשרה ימים) בפנייה לטיפול רפואי. בית הדין קבע כי התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה, במיוחד לאור עוצמת הכאבים הנטענים. בית הדין דחה את טענת התובע כי "כבש את כאביו" או כי קבע תור לרופא, מכיוון שפעולות אלו אינן מתיישבות עם ניסיון החיים, שכן אדם הסובל מכאבים עזים היה פונה למוקד רפואה דחופה או לרופא משפחה. * **סתירות בגרסאות התובע:** בית הדין הצביע על סתירות מהותיות בין גרסאותיו של התובע: * **לגבי המשך העבודה לאחר האירוע:** בהודעתו לחוקר טען שלא המשיך לעבוד לאחר הופעת הכאבים, אך בתצהירו טען שנאלץ להמשיך לעבוד, ובחקירתו הנגדית חזר בו והודה שאולי הגיע לעבוד יום-יומיים נוספים. * **לגבי סיפור האירוע למנהל העבודה (מר חלבי):** התובע טען שסיפר למר חלבי על האירוע בפירוט, בעוד שמר חלבי העיד כי התובע רק ציין שכואב לו הגב והוא הולך הביתה, ולא סיפר על אירוע תאונתי ספציפי. * **מהימנות עדותו של מנהל העבודה:** בית הדין העדיף את עדותו של מר חלבי, שהייתה אחידה ועקבית, ולפיה התובע לא נעדר מהעבודה לאחר האירוע, על פני עדותו של התובע שהייתה רצופת סתירות. * **חוסר פירוט באירוע התאונתי במסמכים רפואיים:** בית הדין ציין כי במסמכים הרפואיים, כולל בפנייה הראשונה לרופא, אין פירוט של האירוע התאונתי. * **היסטוריה רפואית קודמת:** בית הדין התייחס להיסטוריה הרפואית של התובע, הכוללת פגיעות גב קודמות עם תסמינים דומים (הקרנה לרגל שמאל ונימול), כראיה נוספת לכך שהכאבים לאו דווקא נבעו מהאירוע הנטען. **5. חידושים משפטיים או הדגשים מיוחדים:** * **יישום מחמיר של עקרון הרישום הרפואי הסמוך:** פסק הדין מדגיש באופן מובהק את החשיבות שבית הדין מייחס לרישומים רפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען, ואת הנטייה להעדיפם על פני הצהרות מאוחרות יותר של הנפגע. * **הקפדה על קוהרנטיות בגרסאות:** פסק הדין ממחיש את הקפדתו של בית הדין על עקביות וקוהרנטיות בגרסת התובע. סתירות מהותיות, גם אם לכאורה מינוריות, עלולות לערער את מהימנותו של הנפגע. * **הערכת שיהוי בפנייה לטיפול רפואי:** בית הדין מפעיל מבחן של "ניסיון חיים ושורת הגיון" על מנת להעריך את מידת הסבירות של השיהוי בפנייה לטיפול רפואי, ובמקרה זה, מצא שהשיהוי היה בלתי סביר. * **הבחנה בין "כאב" ל"אירוע תאונתי":** למרות שהתובע חווה כאבים, בית הדין קבע כי לא הוכח כי הכאבים נבעו מ"אירוע תאונתי" חיצוני ומוגדר, כנדרש על פי החוק, אלא ייתכן שהם נבעו מהחמרה של מצב קיים או מגורמים אחרים. **6. סיום:** בית הדין קבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי ביום 14.10.2018 אירע לו אירוע תאונתי בעבודה. לפיכך, התביעה נדחתה. לא ניתן צו להוצאות, בהתאם לנוהל בתביעות מסוג זה. ניתנה לתובע זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.