בד"מ 64/10

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשם, עורך דין במקצועו, מכל אשמה בהליך משמעתי. בתביעה שהגיש התובע, שהיה לקוחו של הנתבע בעסקת נדל"ן למגורים, נטען כי הנתבע נפגש עמו בביתו, ביקש תשלומים עבור "צרכי הבית" מבלי לספק קבלה, ולאחר מכן התנכל לו בטלפון ובמייל. עוד טען התובע כי הנתבע הכניס לחוזה הסכם בלתי בולט בכתב ידו, המחייב אותו בתשלום דמי שכירות. השופט מצא את עדותו של התובע כבלתי אמינה, מתחמקת ומוגזמת, וציין כי הוא נמנע מלזמן עדי מפתח, בהם יהודה שנהב, שקיבל לכאורה מייל מפליל מהנתבע. טענת הנתבע כי התובע הפציר בו להיפגש בדחיפות בביתו ביום הצום התקבלה, והשופט קבע כי חריג זה אינו פוגע בכבוד מקצוע עריכת הדין. באשר להטרדה הנטענת, הדגישה השופטת כי אין די בעדותו של התובע לבדה כדי לבסס עבירת משמעת, במיוחד נוכח הסכסוך החריף בין הצדדים. עוד ציינה השופטת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו באשר לנסיבות הסכם השכירות שנחתם ותשלומי האסיפה הראשונית, שכן הפרטים נותרו לא ברורים וסותרים. ככלל, זוכה הנאשם מכל אשמה, מחמת ספק סביר, כאשר השופט הדגיש כי עדותו של התובע אינה אמינה. על פסק הדין הסכימו שני עורכי דין נוספים.