עפ"ת 72826-06-20

תקציר

הוגש ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט קמא, אשר הרשיע את המערער במספר עבירות תנועה. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך הודאתו שלו בהאשמות. אישומים אלה כללו נהיגה ללא רישיון תקף, אי ציות לאיתות של שוטר ונהיגה ללא ביטוח תקף. למערער הרשעה קודמת בעבירה דומה ורישיונו פקע למעלה משש שנים בעת מעצרו. למרות חומרת העבירות, בית משפט קמא לא הטיל עונש מאסר אלא מאסר על תנאי, לצד קנס ועבודות שירות. בית המשפט הורה גם על תקופת פסילה בפועל מהוצאת רישיון נהיגה, וכן על תקופת פסילה על תנאי. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי העונש חמור מדי, במיוחד בכל הנוגע לתקופת הפסילה. המערער טען כי בית משפט קמא לא התחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות פטירת אשתו לאחרונה ומצבו הכלכלי, וזאת הסיבה שלא חידש את רישיונו. עוד טען כי היה על בית המשפט לתת משקל רב יותר לכך שתיקן את מצב רישיונו טרם מתן גזר הדין. לאחר שבחן את התיק, מצא ערכאת הערעור כי בית משפט קמא קבע כראוי את טווח הענישה בגין העבירות. כן נחה דעתו כי בית משפט קמא שקל את מכלול הנסיבות הרלוונטיות והטיל עונש סביר בטווח המקובל. עם זאת, ערכאת הערעור בחרה להתערב ברכיב הפסילה בפועל, בהתחשב בהודאתו של המערער, בהחזקת רישיון תקף בעת מתן גזר הדין ובחומרתה המצומצמת של העבירה של אי ציות לאות שוטר. בית המשפט החליט לקצר את תקופת הפסילה לחמישה חודשים, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובעובדה שתיקן את מעמד הרישיון שלו. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, ותקופת הפסילה קוצרה.