עת"מ 17432-02-20

תקציר

העותרים, שבבעלותם דירות בשני בניינים ברמת גן, הגישו עתירה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה בתל אביב והוועדה המקומית רמת גן לדחות את בקשותיהם להיתרי בנייה לפי תמ"א 38. הבקשות נדחו בשל כוונת הוועדות לתעדף פתרונות תכנוניים מורכבים על פני היתרים פרטניים, כפי שנקבע בתוכנית מתאר פנימית להנחיות. העותרים טענו כי יו"ר ועדת הערר קבעה מראש את עמדתה וכי הוועדות לא ערכו בחינה פרטנית של בקשותיהם. עוד טענו כי תכנית המתאר פסולה וכי יש לבחון את בקשותיהם על סמך המדיניות והחוקים שהיו קיימים בעת הגשת הבקשה. בית המשפט דחה את העתירה. בית המשפט לא מצא ראיות להטיה או לקביעה מוקדמת מצד יו"ר ועדת הערר וקבע כי הוועדות אכן ערכו בחינה פרטנית של הבקשות. עוד קבע בית המשפט כי תכנית המתאר תקפה וחלה באופן מיידי על בקשות העותרים, וכי החלטות הוועדות לשלול את ההיתרים על סמך הדגש ששמה תכנית המתאר על תכנון מורכב היו סבירות וחוקיות. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי זכויות לפי תמ"א 38 אינן זכויות מוקנות, ומעניק למוסד התכנון שיקול דעת לדחות בקשות. לפיכך נדחו העתירות, והעותרים חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ (סה"כ 60,000 ₪).