רע"א 9444/12

תקציר

בפסק דין זה התמודד בית המשפט עם תחולה רטרוספקטיבית של פסיקה בתחום דיני הנזיקין, בפרט בהקשר של חיים בעוולה ותביעות בגין הולדה בעוולה. תחילה בחן בית המשפט האם יש להחיל רטרואקטיבית את פסק הדין המר הקודם על כל המקרים, למעט אלה עם הוראת מעבר. בדרך כלל, שינויים בחוקים כאלה מיושמים בדיעבד, כפי שנראה במקרים קודמים כמו סולל בונה וזקס. עם זאת, המקרה של האמר הציג הבדל דק – מבצע העוולה נותר אחראי, והשפיע על זהותו של הנפגע. בית המשפט הכיר בתניית מעבר שאפשרה לתביעות המבוססות על עילת "חיים בעוולה", גם אם עילות אלה נשללו מאוחר יותר בחוק, להמשיך להתנהל גם אם הוגשו לפני פסק הדין המר. בית המשפט הגיע למסקנה כי שיקולי צדק והסתמכות תומכים בחריגים לכלל הרטרוספקטיבי, תוך הדגשת הצורך להכיל משפחות שהגישו תביעות לפי חוקים קודמים, כמו הלכת זייצוב. פסק הדין הדגיש את החשיבות של הבטחת מילוי צרכי היילוד וכי אין לדחות תביעות רק משום שהוגשו לאחר חלוף תקופת התיישנות, ובלבד שהן נצמדו לתקדימים משפטיים קודמים. מטרת הוראת המעבר אושרה לשמור על הקלה ליילודים, ולהבטיח שהם לא יקופחו על ידי בעיות טכניות פרוצדורליות. למרות חילוקי דעות בתוך ההרכב, החליט בית המשפט בסופו של דבר להותיר על כנו את תחולת הוראת המעבר ודחה את הערעורים, תוך ציון המסגרת הקיימת לפסיקת הוצאות במקרים כאלה.