עת"מ 2796-09-12

תקציר

לאחר שבחן את הטיעונים והראיות שהוגשו על ידי שני הצדדים, מצא השופט ר' שפירא פגם מהותי בהחלטת הוועדה המחוזית החותר תחת תוקפה. באופן ספציפי, הוועדה המחוזית לא התייחסה לכל השיקולים הרלוונטיים ולא ענתה על שאלה מרכזית: גם אם התעלמו מהבנייה הבלתי חוקית, האם היה צריך לאשר את התוכנית לגופה. במקום זאת, ההחלטה התמקדה בעיקר בשיקול של הימנעות מעידוד עבירות בנייה, שהוא רק היבט אחד מני רבים שהיה על הוועדה המחוזית לבחון. מחדל זה הוא חסרון מהותי משום שהוא מונע איזון ראוי בין כל הגורמים הרלוונטיים. בעקבות זאת קבע השופט שפירא כי יש להחזיר את העניין לוועדה המחוזית להמשך דיון והחלטה מקיפה יותר. הוועדה תבחן מחדש את הבקשה, תוך התחשבות בכל השיקולים הרלוונטיים, לרבות האינטרסים של העותר, האינטרס הציבורי והצורך להגן על שלטון החוק. השופטת הדגישה כי פסק דין זה אינו מצביע על עמדה לגופו של עניין, אלא נובע מהליך קבלת ההחלטות הלקוי. הוועדה המחוזית נדרשת לקיים דיון חדש, שיאפשר לעותר להציג את טענותיו, ולאחר מכן לקבל החלטה על פי שיקול דעתו המקצועי, בהתחשב באינטרס הציבורי הכללי. כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בכך שאשמתו של העותר בעבירות בנייה אינה שנויה במחלוקת. פסק דין זה יועבר לבאי כוחם של הצדדים.