ת"א 15577-06-21

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבע, וקובע כי אין עילת תביעה. התביעה עוסקת בפרויקט תמ"א 38, מתווה חקיקתי שמטרתו חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה. השופט קובע כי על פי חוק השבחה, הסמכות לדון בסכסוכים הנוגעים לפרויקטים מסוג זה נתונה למפקח על רישום המקרקעין בלבד. כוונת המחוקק מאחורי החוק הייתה להקל על חיזוק בתים משותפים ולהקטין את סף הכרעת הרוב לביצוע עבודות ברכוש המשותף. השופטת מדגישה כי תפקידו של הממונה אינו מצטמצם לאישור הפרויקט אלא משתרע על בחינת תנאי ההסכם ומהות ההתנגדויות. לכן, היריבות לגבי תנאי הפרויקט קיימת בין בעלי הדירות לבין עצמם, ולא בינם לבין היזם. בשלב הטרום חוזי, לבעלי הדירות אין עילה משפטית לאכוף תניות שונות על היזם. תפקידו של הממונה הוא לתווך בין הבעלים ולוודא את סבירות הפרויקט, במיוחד כאשר מדובר בדיירים מבוגרים. עוד מציינת השופטת כי חוק פינוי בינוי, החל על פרויקטים של פינוי בינוי, אינו משנה מסקנה זו. החוק מתווה תהליך דומה, ומצביע על כך שבעלי דירות יכולים לסרב באופן סביר לפרויקט רק אם היזם לא יציע חלופות כפי שנקבע בחוק. בשני המקרים, המסגרת החקיקתית מצביעה על כך שהיריבות ועילה התביעה מצויות בין בעלי הדירות ולא בינם לבין היזם. לפיכך, טענת התובעת, המנסה לאכוף תנאים שונים על היזם, נעדרת שחר משפטי. עוד מוסיפה השופטת כי לו היה ספק בדבר היעדר עילת תביעה או סמכות מהותית, היה על בית המשפט לדחות את המשך ההליכים של המפקח על רישום המקרקעין בעניינים אלה. כתוצאה מכך, התביעה נדחית במלואה, והתובע מחויב לשאת בהוצאות הנתבע.